בכפר שעל ראש הר גבוה ורם
מעבר לשבעת הימים
רכב שם בדרך עלם כחול-דם
התבונן בעלמות ועלמים

פתע נעצר - בהה נכחו
בקתה קטנה ראה ועלמה בה רקדה
"איזו עלמת חן!", נתפעם ליבו
"כחול שמיים - עיניה, ערפילי לילה - שיערה"

נפל מבטה של העלמה על זה הבחור
וליבה אף הוא נכבש
"נאה הוא כל-כך! עורו - אבן צור
אפל שיערו ועיניו - כנחש"

נכנס הנסיך אל אותה הבקתה
וליבה של העלמה התפעם
"היי עימי, עלמה חסודה,
בלעדייך לא אוכל להתקיים"

"הו, עלם יקר, לו יהי כן,
כי אף אתה מצאת חן בעיניי
אם מצאתי בעינייך חן
שמחה אני שהגעת עדיי"

אהבתם של השניים פרחה, לבלבה
לא היה כזה זוג בעולם
"אני אוהב אותך", לחש הנסיך לעלמה
בעודו חש בהבל פיה החם

לכפר אז הגיעה רוזנת ענוגה
רכובה על סוס צחור
פגשו בה הנסיך והעלמה
והנסיך - כמו הפך עולמו שחור

"ארוסי, מה לך בכפר נידח זה?!"
קראה אז אותה אצילה
"אני עם אהובתי", הוא כמעט והוזה
"אוהב אני אותה אהבה עזה"

לא ידעה העלמה שזהו נסיך
ופתע לה הובהר העניין
"הוא מעולם לא יהיה לי, הנסיך,
לשווא אהבתי כל הזמן"

העלמה היפה ברוב ייאושה
פרצה לה פתאום במחול
העלמה המסכנה איבדה אהבה
וניסתה במחול לפרוק עול

העלמה המוטרפת חטפה את חרבו
ונעצה הלהב בליבה
ליבו של העלם נישבר בקרבו
כשאל זרועותיו צנחה גופתה

"אהובתי!", זעקה מפיו נתמלטה
ואימץ אותה אל ליבו
אך רוחה זה מכבר פרחה
הומתה זה מכבר מחרבו

בכפר שעל ראש הר גבוה ורם
מעבר לשבעת הימים
רכב שם בדרך עלם כחול-דם
מול ליבו הדואב - עלמת הדמים