בנות, אני פשוט לא מבין אותן ואני ניסיתי אני לא סתם אומר, אני
לא זורק פה הצהרות לאוויר.
אני חקרתי את הנושא לעומק ועשיתי ניסויים ואני פשוט לא מבין.
לא מדובר פה על כמה בחורות שיצאתי איתן או אמא שלי ואחותי,
מדובר פה על כל המין הנשי, אולי חוץ מלסביות אבל בעצם גם אצלן
זה קורה פשוט לא עם גברים.
אני אסביר את עצמי:
נניח שאני יושב בפאב עם כמה חבר'ה, שותים, צוחקים הכל סבבה,
אני קולט פתאום שאיזו בחורה מסתכלת עלי, וואלה מגניב אני משתף
פעולה מחייך אליה הכל טוב ויפה אני אפילו עושה את הצעד הראשון
וניגש לדבר איתה, עכשיו היא ישר רוצה לדעת מה שם המשפחה שלי
כדי לדעת עם הוא מתאים לה, ולדעת איפה ההורים שלי גרים כדי
לדעת מי ישלם על החתונה.
נחזור לפאב, אני שואל אותה מה היא עושה אחרי שהיא יוצאת מפה,
בלי הרבה משחקים כדי שהיא תבין בדיוק מה אני רוצה. אז היא
מחייכת בחיוך דבילי ושואלת אותי בתמימות "למה?" אז אני עונה
בחיוך עוד יותר דבילי "אולי אנחנו יכולים ללכת לדירה שלי
ולהכיר קצת יותר בשקט..." היא רק שמעה 'להכיר' זהו היא כבר
מתחילה לחשוב על תפריט לחתונה, מה שבאמת לא מפריע לי כל עוד
היא מגיעה אלי לדירה הערב ואני יכול לזיין אותה, מבחינתי
שתחשוב על שמות לילדים אפילו.
טוב בסופו של דבר מגיעים אלי לדירה, אחרי שכנוע קצר ודי פשוט
אני מזיין אותה מעשן סיגריה ומחכה שהיא תזמין מונית ותלך. אז
היא אומרת פתאום " אתה רוצה שאני אשאר לישון פה אולי?" תגידי
לי מי חינך אותך, אמא שלך לא אמרה לך שלא ישנים אצל מישהו
שהכרת באותו יום בפאב ואת לא יודע אפילו באיזה צבע העיניים
שלו? אני פשוט לא מבין את זה, אז לא נשארת לי הרבה ברירה ואני
אומר לה "אולי בהזדמנות אחרת אני צריך לקום מחר ממש מוקדם יש
לי הרבה סידורים על הבוקר" אז היא מחייכת בהבנה מלאה ואומרת
"טוב אז אני מאירה לך פה את הטלפון שלי ותתקשר אלי כשתסיים את
הסידורים" בלד ברירה אני נותן לה את הטלפון שלי ומנסה להתחמק
בתירוץ 'טוב ניראה אם יהיה לי זמן מחר'...
יומיים אחרי זה היא מתקשרת ושואלת בדאגה עם הכל בסדר איתי
ואומרת שהיא כבר התחילה לדאוג כי לא התקשרתי, אני יוצא מזה
איכשהו ומבטיח שאני התקשר מחר.
עובר שבוע והיא מתקשרת, פתאום היא מאוד רצינית "תשמע" היא
אומרת "יש לי הרגשה שאתה מתחמק מימני, חשבתי שיש ביננו משהו"
אני רגע לרגע מנסה להתאושש מרצף 'העובדות' שהיא ירתה לאוויר,
והיא ממשיכה " עם לא מתאים לך פשוט תגיד לי, אני ילדה גדולה
אני אבין" ואז אני מתחיל כבר עם הטקסט הקבוע "תשמעי זה לא את
זה אני, אני לא בנוי לקשר כרגע, את באמת חמודה מאוד ובלה בלה
בלה...." ואז היא אומרת פתאום "טוב אז בוא נישאר ידידים" אני
כבר באמת לא יודע איך לצאת מזה אז אני מסכים והיא אפילו הצליחה
לשכנע אותי לקפה בערב.
נפגשנו בבית קפה, היא חמודה אבל זהו, היא רק חמודה לא יותר
מזה. אני מנסה לזרז את העניינים כדי שהפגישה הדבילית הזאת
תיגמר כבר ואני אוכל ללכת הביתה לישון, ופתאום היא זורקת לי
כבדרך אגב "תגיד , אולי יש לך איזה חבר נחמד להכיר לי?" תגידי
לי מה ניסגר איתך?! זיינתי אותך פעם אחת דיברנו בטלפון פעמיים
עשיתי לך טובה ואני יושב איתך פה בבית קפה המגעיל הזה ואת עוד
מבקשת שאני יכיר לך חברים שלי?...
אמרתי לה שאני לא חושב על מישהו כרגע אבל עם אני אחשוב על
מישהו היא תהיה הראשונה לדעת.
סימנו את הקפה והלכי הביתה. עכשיו אני חושב על כל זה :
בנות, באמת, אתן לא יכולות פשוט לחייך קצת לדפוק מספר טוב
וללכת הביתה?
אני לא זוכר שביקשנו יותר מזה...