לאט לאט היא הורידה את התחבושת, גירדה אותה מעל עורה
העדין למגע דם ירד ונזל על הרצפה המשובצת שיש לבן וקר
לבסוף היא עמדה שם ערומה לגמרי, מכוסה בדם- מן הכתפיים עד כף
רגלה העדינה
"אח"-היא אמרה, והוסיפה: "כמה טוב לי להיות בבית"
היא התישבה על השרפרף קטן והחלה לשיר שיר ערש קטן
לעצמה
וכעבור דקות ארוכות וכבשים אין סופיות,
היא נרדמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.