[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שום דבר
/
עכשיו בלעדיו

בגופיה מקושקשת באדום וכתום, וג'ינס ששלמתי הרבה כסף כדי שיראה
מרופט, נסעתי עם קבוצת התמיכה החביבה שלי שמרכיבה את רוב
החברות שלי מהצבא והביצפר, כדי להשקיע את הכל בכמה כוסות הקפצה
עם מעט מאוד ספרייט.
עשן מתקתק ממלא את החדר, אורות מתחלפים בגוונים ואז מהבהבים,
ולרגע כולי מתמלאת הרגשה מעקצצת ברגלים, ואני יודעת שאני הולכת
לקרוע את העולם בערב הזה, חברה שלי תופסת אותי ביד ואנחנו
מתחלקות בין המוני האנשים ללב הרחבה ומתחילות להשתולל.
את כל הבכי של הימים האחרונים אני שוכחת, יותר נכון מדחיקה
לבפנים ומרכיבה בעיקר בשביל חברות שלי חיוך גדול וחושף שניים
לבנות, היא כל כך מרוצה מעצמה שהיא רואה שאני מחייכת ונהנת,
היא לא יודעת שזו הצגה, ואני מתחילה, שוב לחשוב, עליו, אני
מרגישה יד חמה ולחה מלטפת לי את הכתף ומסובבת אותי לאחור, בחור
שגבוה ממני בשני ראשים מחייך אלי בחיוך ממזרי, תופס אותי באגן
ומצמיד אותי אל הגוף שלו שכולו לח כמו היד, רגל מתחככת בשלי,
אני נחנקת, נזכרת בפנים שלו, רואה אותן מולי לרגע, נזכרת במגע
שלו,כשהוא היה מעיר אותי  בבוקר, מחבק, או איך כשהיתי חולמת
בהקיץ הוא היה מלטף לי את הרגל כדי להבהיל אותי,
הוא הצליח, דחפתי אותו ממני, כאילו הוא היה מחלה מדבקת, הוא
כמעט נפל מבהלה, האורות מסביב הבהבו העינים שלו מצמצו בפליאה.
כל כך התפדחתי מאיך שהגבתי, אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב
וברחתי לשירותים.

פה כל הרעש שיש בחוץ עמום, האור מקובע, אני מרגישה שדמעות
מתחילות לשטוף את הלחיים הסמוקות שלי, ואני נושמת כאילו יש לי
חבל מסביב לצוואר, מנסה להרגע,
נגעלת מהמגע שהרגשתי לפני רגע, אמרתי להן, ניסתי להסביר להן,
"אני לא רוצה, באמת..."  
"שטויות!! תתלבשי יפה, חתיך אחד יעפעף אליך ותשכחי הכל.."
אבל כל מבט שנגע בי שרט אותי מבפנים, לא רוצה עינים של אחרים,
רוצה אותו.
את איך שהוא היה מסתכל עלי פעם, מעריץ ואוהב, וכל מבט רק הזכיר
לי שעכשיו הוא רואה את כל מה שהיה בי, באחרות. אבל אני לא רוצה
להמשיך הלאה. אני פוחדת. אני לא רוצה לשכוח את כל מה שהיה,
למרות שאני יודעת שעשינו את הצעד הנכון. ואולי,...

לפני שהספקתי אפילו לסיים את המילה הבאה במחשבות, הרגשתי הדף
חזק שמעיף אותי על הקיר של השירותים, אחורה, מקופלת. לשבריר
שניה חשבתי שמה שזה לא היה נגמר. ואז הרגשתי איך השברים של
המראה שלפני רגע נעצתי בה מבטים מתפזרים מסביבי. רגע אח"כ,
שקט. ואז המולה של צעקות.
אני קמה, כמו קפיץ, ממשמשת את עצמי לראות שכל מה שחשוב נמצא
עדין במקום, אני רואה את עצמי באחד מרסיסי המראה, שטופת דם של
שריטות וחתכים, אני מנסה לרוץ אבל הרגליים שלי רועדות, אז מה
שיוצא לי זה מין הליכה מהירה וצולעת, מלא אנשים מבוהלים
ודמעות, אני מחפשת את החברות העקשניות שלי, שהכריחו אותי לבוא
לפה הלילה, ואני נרגעת כשאני רואה אותן רצות אלי בריאות ושלמות
רק מבוהלות מהדם שיש עלי.

יצאנו החוצה כל אחת מחבקת את השניה מפנות מקום לכוחות הצלה,
מדלגות בין שלוליות של דם. נשענו על המכונית, נושמות, הן
בוכות, מפעילות את הרדיו, לשמוע מה שהן ראו, ואני לא בוכה
טבועה בתוך מחשבות, מקווה, שאולי, הוא גם שומע רדיו, הוא שומע
את השם של המקום שהתפוצץ, והוא יודע שאני הולכת לשם, הוא יבהל
ירגיש את הלב שלו פועם בתוך הראש, יפחד להתקשר אלי, ולא יודע
עם הוא פוחד שאני אענה או שלא...
ואז מגיע איזה פרמדיק, שמנסה לחייך בשבילנו, מסתכל על החברות
שלי ומתמקד עלי, רואה את הדם ומתקרב, מרים  את היד שלי, השרוטה
כדי לראות שלא צריך תפרים, אני כל כך נבהלתי, היתי כל כך עמוק
בתוך המחשבות שלי, כמו תמיד.
חשבתי למשוך את היד, בריפלקס הרגיל, אבל פתאום כבר לא רציתי,
אני לא יכולה לברוח מהעולם, כי הוא ימשיך לרוץ אחרי, וזאת היתה
הפעם הראשונה שבאמת הקשבתי לאחת העצות שנתנו לי בימים
האחרונים, נתתי לו ללטף לי את היד ולחבוש אותה, המשכתי הלאה,
נשכתי את השפה מהכאב של החומר חיטוי, עצמתי עינים, וחיכיתי
שהפלאפון שלי יצלצל והשם שלו יהבהב על המסך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נשבר הזין








ד"ר מישה רוזנר
מסביר למה פרש
מקליניקה און


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/02 5:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שום דבר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה