הלילה מאופר
כבד
ומעפעף דממתו בין תקתוקי השעונים
רוכס לחמוקי תעתועיו שמלה של הד
ומשנן
את המספר הקטלוגי של גווניו המשונים
צלליותיו המושחרות
חופנות חושים מלוטשים
כחמש אבני משחק
ומטילות אותם, כבושים,
חזק
בזמן ובמרחק
וחזרה.
כפי נפרשת, זהירה,
חומסת, לאספם אליי
מבלי להיפסל.
אבל הליל בי מערסל
בניד ריסיו הארוכים
קצוות של חלומות דקים,
דבוקים, כמו קורי שינה
לברק שפתיו החשכות, המשוחות,
שנשיקתן
בי מטביעה בשחור חותם
את סימנה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.