מעטה של מועקה
אני מנסה בכוח להתפשט
אבל המועקה חודרת מתחת לעור.
ואני ביקשתי קצת "דפרקסאן" עם ברנדי.
הרוח לא מבדרת את שיערי-
היא סוטרת בפני.
כאב עצום שמתפרק לרבבות מכאובים קטנים,
שמתקבצים
לכאב אחד גדול ללא נשוא.
לא הקש האחרון הוא ששבר את גבי
לא הכאב הקטן, הסופי
אלא הידיעה
שיש עוד הרבה מה לראות.
והעיניים שלי כבר נעצמות
מטושטשות ואדומות
(זה בטח בגלל ה"דפרקסאן" והברנדי)
אני קורסת תחת המועקה
אני קורסת תחתיה
אני קורסת
אני






דפרקסאן- כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.