יורדת מעיני טיפה
ואני בוחנת אותה מקרוב קרוב
איך יכול להיות שהיא כל כך שקופה
ומבטאת כזה מכאוב?

מילה אחת פוגעת בי כחץ משפתיים מורעלות
ואני חושבת במשך שעות
איך מילה שאינה מרובת הברות
יכולה להכאיב יותר ממאה מכות

איש מת ואני בהלווייתו שותקת
ושומעת שהיה איש מבריק ממש מלאך
וכל מה שבו אני נזכרת
הוא שהיה טיפש אחד כזה לא יוצלח

אני עצובה ובגופי עובר רעד  
בא לי לבכות להוציא מגופי ימה שלמה
חושבת שאולי כדאי להיות קצת לבד
אבל לעולם לא בודדה

ישבתי וחשבתי למה לכל הדברים האלה אני לא מוצאת תשובה
והגעתי למסקנה כי ככה העולם נברא
אנשים אומרים לי שאני קשה
אבל מה רע בלהיות קשה? לפחות אני צפויה
אני לא מאלה שתוקעים סכין בגב אני גלויה
ואם בגלל זה אני קשה אז אני גאה