[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עידן דו
/
סוף

ושוב אתה פוגש אותה, ושוב אתם מתחבקים, ושוב היא מנשקת אותך.
הכל כרגיל, איך שהיא מסתכלת עליך בהערתה, איך שהיא מנשקת אותך,
איך שהיא אוהבת אותך, בלי להסס. איך שזה בא לה בטבעיות, כאילו
ככה זה הנכון, וזה מה שצריך להיות, אתה והיא, כשהיא עושה כל מה
שהיא יכולה בשבילך.
היא תעשה בשבילך את הכל, תעשה לך מסג' כשכואב הגב, תישן עם עין
אחת פתוחה כשאתה לא תרגיש טוב, תנסה לגרום לך להנאה בכל צורה
שתוכל. כי בשביל זה היא שם לא ? בשביל לעשות לך טוב.
אבל אתה מרגיש אשם. אתה מרגיש שאתה גרמת לה להגיע לזה. אתה
זוכר אותה לפני שהיא הפכה לכזו, לפני חודש, חודשיים, שנה..כבר
יחד יותר משנה...והיא כל כך שונה. איך היא השתנתה כל כך הרבה,
כל כך מהר ? אתה זוכר אותה כשרק הכרתם. בחורה מדהימה, חכמה, כל
רגע איתה היה מלא הנאה, היא אתגרה אותך בכל רגע נתון, הייתם
מנהלים וויכוחים סוערים ויחסים סוערים עוד יותר. באתם ממקומות
כל כך שונים, ולמדתם כל כך הרבה אחד מהשני. אבל עם הזמן זה
השתנה. אם בעוד שפעם הייתם מתווכחים במסעדה על מנה כלשהי
בתפריט, ולמה הצ'ואו מיין יותר טוב מהעוף בנוסך קונג פאו, ועל
למה בכלל אתם במסעדה סינית ולא בבית ובינתיים כל המסעדה מסתכלת
עליכם. ונהניתם מכל רגע. בבית הייתם רבים על איזה סרט לראות,
ביום שישי הייתם מתווכחים על לאן לצאת, ואחרי היציאה, אחרי
היציאה הייתם מנסים לגרום אחד לשני להגיע לרמות חדשות של הנאה
והכימיה ביניכם הייתה יכולה לספק חשמל לעיר קטנה. אהבתם ללכת
לישון יחד ואהבתם להתעורר יחד. הייתם יושבים על החוף, או על
הספסל בפארק בערבים, כי היא רצתה לראות את השקיעה יחד, וסתם
מדברים, ופתאום, בלי לשים לב, בשיא השיחה השמש מתחילה לזרוח,
ואתם לא שמתם לב שהזמן בכלל עף.

והיום, כשאתם יוצאים למסעדה, היא מזמינה את אותה המנה שאתה
מזמין. כאתה שואל אותה לאן בא לה לצאת היא אומרת לך שלאן שרק
בא לך, שזה באמת באמת לא משנה לה. כשאתם מדברים על נושא כלשהו
היא תמיד בדעה שלך. הטעם המוזיקלי שלה פתאום זהה לשלך ומסיבה
כלשהי בלילה היא רק מנסה לענג אותך ולתת לך להרגיש טוב.

ואתה, אתה מתגעגע לוויכוחים, לסערה שהיתה בינכם, לכימיה,
לחברות המאתגרת שלכם ויותר מהכל, אתה מתגעגע לחברה הישנה שלך,
זו שהיתה כל כך מעניינת, כל כך שונה, כל כך מיוחדת. אתה מנסה
להחזיר אותה, מנסה לקחת עמדות מנוגדות לחלוטין משלה, מנסה
להכנס לדיבור כמו פעם, מנסה לקחת אותה חזרה מהמקום שהיא נמצאת
בו, וחזרה אל השטח בו אפשר לראות אותה. אתה רוצה לראות שוב את
הניצוץ בעיניים שלה, אתה רוצה לשמוע את הנחישות בקול שלה.

אבל טוב לה ככה, לאהוב אותך בלי גבולות, לדעת שהיא עושה לך
טוב, לדעת שכמה שקשה בחוץ כשאתה חוזר אליה היא תמיד תדע איך
להרגיע אותך. היא רוצה שיהיה לך טוב, רק טוב, בכל דרך אפשרית,
כי היא שלך, ורק שלך, וכל מה שמעבר לזה הוא לא רלוונטי כי היא
מצאה את התפקיד שלה בחיים.

ואתה מנסה כבר יותר מחודש למצוא את הדרך להגיד לה שזה לא פועל,
שאתה לא אוהב את איך שהיא השתנתה, שאתה מתגעגע למי שהיא היתה,
שאתה מרגיש כאילו היא עבד שלך, ושאתה מרגיש אשם בזה, ושרע לך.

אבל איך אתה מסביר לחברה שלך, שאתה החיים שלה, שאתה לא אוהב את
מי שהיא ? שכל מה שהיא עושה למעשה דוחה אותך ממנה ?
איך אתה אומר לבחורה הכי חמודה שבעולם, שאתה רוצה הפסקה ? שאתה
חושב שזה נגמר ?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמור על הראש
הקורות נמוכות.



אחד שנדפק


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/3/02 4:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידן דו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה