את ראשך מלטפת ידי המצולקת,
וסימני הפציעה מעוררים בי זכרונות מרים.
ואת מסתכלת לעיניי ובבושה מסתלקת,
כשאת מזהה בקולי צלילים מרירים.
ילדה תמימה של משחק קטלני,
לא מודעת להרג הנוטף מפיך.
עיניים של מבט אימתני,
תמימות של בוקר אביך.
ואותם הקולות של ביטחון השינה,
הן אותם הקולות של הרג נורא.
ואותן התנועות של תרגולת ישנה,
הן אותן התנועות של תמרון מוות נורא.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.