בואו ננסה לעצור שניה את קצב החיים ההיסטרי שלנו.
בואו ננסה לעמוד במקום, ולהסתכל על עצמנו ממבט על. נבחין בכך
שההשתחררות היא בלתי-אפשרית. אנו יכולים לנסות ולשנות משהו,
להלחם עבורה, אך עד מהרה נבחין שאין באפשרותנו לממשה.
הכוונה היא להשתחררות מכבלי החברה. מערכות הערכים, הנורמות
המוסריות, שמכתיבות לכל אחד ואחד מאתנו בדיוק מה לעשות בכל זמן
נתון, הן אלו שמגדירות את "זהותנו", ואפילו את יחס החברה
כלפינו. אנחנו פשוט לא יכולים לצאת מן המסגרת הזאת, שהרי היא
זאת שקובעת את אישיותנו לטווח הרחוק.

אם נסתכל על עצמנו, בעזרת עין אובייקטיבית ממרחק רב, נוכל
לראות שאנחנו לא אלא רק נקודה קטנה ופשוטה, לעומת אין-ספור
הנקודות שסביבנו. גם אם נדחוף ונדחוף, אנחנו לא יכולים לגרום
לשינוי משמעותי במיליוני הנקודות שמקיפות אותנו, ומנגד, כל
הנקודות יכולות ללא מאמץ ניכר לעין לדחוף ולרמוס את הנקודה
הקטנה שמהווה אותנו.
הן עושות זאת. מן הרגע שאנו נולדים, החברה משפיעה עלינו,
וגורמת לנו לפתח את עצמנו לא כפי שאנו רוצים, אלא כמעט אך-ורק
באופן שהחברה מעונינת בו.
אנחנו מפתחים את העצמי שמתאים לחברה, ולא במיוחד לנו. אם זה
בבית, בבית-הספר, עם קבוצת החברים, בעבודה, מול הטלוויזיה,
החברה מלמדת אותנו כיצד עלינו להתנהג, ולמעשה, איך עלינו
לחיות.

כמובן, אנחנו לא מודעים לעובדה שאנו ממשיכים את התופעה,
וממשיכים להעביר את תוכני החברה לדורות הבאים, שהרי החברה היא
אני, אתה ואנחנו...