פעם להכריז ש"היום היה פיגוע" הראה שאתה מעודכן, היום יש צורך
לציין האם הפיגוע התרחש באשמורת הבוקר השלישית או כשהשמש החלה
לשקוע. נדמה כי לא ירחק היום בו יצוינו השעות, ואחר כך הדקות,
ואחר כך השניות, ואחר כך כנראה שלא יישאר מי שיציין זאת.

את משחק המחשב "פרעות 2000" התחלנו כשבאמתחתנו כדים רבים
המלאים בנוזל הנקרא "חיים". אילו שדרכו על המשבצות שמתחתן
הסתתר מחבל מתאבד איבדו את כל כדי החיים, ואילו שקרוביהם דרכו
על המשבצות הארורות איבדו את חלקם. כל מחבל בפעולתו אינו מסתפק
בלהשמיד רק את ארסנל החיים של אדם אחד אלא מאדה קצת מנוזל
החיים של כל אחד מאתנו.
כשראו הדמויות שנשארו עוד כדים ספורים בלבד, הן פתחו שיטה
שתמנע מהמחבלים לאדות כל כך הרבה מנוזל החיים של כל השאר.
בזכות השיטה החיים בארץ הפלאות והפרעות נמשכים כמעט כרגיל. יש
המכנים זאת "אדישות", אני קוראת לזה "הישרדות". עם זאת, טרם
נמצאה השיטה המונעת כליל את אידוי הנוזל, וזה מראה שבכל זאת
נשארנו אנושיים.

ובאמת, כל עוד רק קצת מחיי נכחד עם כל יום כזה שעובר, אני מרשה
לעצמי להרים את הראש מעל שלולית הדם. אז קו הרקיע שמשתקף
בעיניי אינו הבכי והאנחות אלא שמש וציפורים. לדעתי זו הדרך
הנכונה, אבל לעיתים מקונן בי הספק שאולי יום אחד תקץ רוחו של
היושב למעלה בשלוותי לכאורה,  הוא יפגע בי או באהוביי ויכריח
אותו להרכין את ראשי. אז שלולית הדם תהיה עכורה כל כך ששום
ציפור או קרן אור לא תעזנה להשתקף דרכה.

נדמה כי כבר נגמרת מכסת האנשים הזרים לי הנקטפים בפיגועים.
באחד הפיגועים היו פנים שחבר שלי הכיר, ובאחד אחר פנים שאני
הכרתי, ונדמה כי טבעת האש מתהדקת ומתהדקת סביב צווארי. מה
יכניעני קודם? האם הלהבות או העשן שיגיע מהן?

הם מסתובבים בינינו, מתחזים למלאכי חבלה, מתחזים למלאכי מוות.
לא לעיתים קרובות מבצע מלאך המוות את עבודתו בכזו אכזריות,
ולבי צועק  ליושב בשמיים לתפוס את המתחזים עוד לפני שמתחילה
התחזותם ולעשות בהם שפטים כיאה למתחזים.

העמוד הראשון של העיתון משתרע עכשיו על שניים כי אחד כבר לא
מספיק, ואין עמוד אחורי שידווח על זמר שהתחצף לשוטר או על
הפריחה בעמקים. כל יום יש תמונת מחזור חדשה - לא של אנשים
שסיימו תיכון או אוניברסיטה ביחד, אלא של אנשים שסיימו את
חייהם ביחד.

אני מקווה שכשילדיי יגדלו יהיו אלה ימים טובים יותר שיאפשרו
להם לשאול בתמימות "איך שרדתם את התופת הזו?". כבר מעכשיו אני
חושבת על התשובה לשאלה זו ואיני חושבת שתהיה לי אי פעם תשובה.
התמזל מזלי, אומר להם, פשוט התמזל מזלי.