זה היה נורא.
הלילה ההוא.
הוא תפס אותי.
הוא טרף אותי.
הוא הכאיב לי.
עברו שלושה חודשים, לא יכולתי לשכוח את הלילה הנורא ההוא, שבו
הוא הבן אדם האכזר בעולם, עשה לי דבר נורא יותר ממות.
הייתי אז בת 13, לא הבנתי מה בכלל קורה.
הוא היה גדול, ענק.
אף פעם לא יכולתי לשכוח את הלילה ההוא.
אחרי שהוא גמר, הוא השאיר אותי ליד הבית. הוא אמר לי "ביי
חמודה".
רצתי הביתה, אימא שאלה אותי מה קרה, לא עניתי.
רק רציתי להיות קצת לבד.
נשכבתי על המיטה, ובכיתי.
התמונות לא יכלו לצאת לי מהראש.
הוא היה גדול, ענק.
יש אנשים שאומרים ש"לעשות אהבה" ולקיים יחסי מין זה אותו
הדבר.
על בשרי חוויתי את ההבדל.
ביום אחר-כך גם לא הלכתי לבית-ספר.
אימא אמרה שנלך לרופא, אמרתי לה שאני לא רוצה, פחדתי שהוא
יגלה.
פחדתי שהעולם יגלה, פחדתי שהעולם יחשוב שאני אשמה, אני חשבתי
שאני אשמה.
למחרת הלכתי לבית הספר- בלי מצב רוח.
זה היה יום שישי וכולם תכננו לאן לצאת הערב.
כולם שאלו אותי אם אני רוצה לבוא, לא רציתי, הרגשתי פתאום
כאילו אני בת 100.
בדרך חזרה מבית הספר ראיתי אותו, ישר ברחתי הביתה עם דמעות
בעיניים, פחדתי ממנו, פחדתי שהוא יעשה לי את זה שוב.
אני עדיין לא יודעת איך אבל כשחזרתי הביתה התחלתי לשפוך הכל
לפני אימא. חשבתי שהיא תגיד לי שאני אשמה, שאני אאכזב אותה,
חשבתי שהיא תכעס אלי.
אבל היא לא, היא הבינה.
היא אמרה שנלך למשטרה עוד היום להגיש תלונה אמרתי לה שאני לא
רוצה, פחדתי, אחרי שיכנוע קצר הסכמתי ללכת למשטרה.
בתחנה נתנו לי לראות כמה תמונות, הוא לא היה בהן.
השוטרים אמרו שהם יעשו כל מה שהם יכולים ואני? אני סמכתי
עליהם,
ולמרות זאת לא גיליתי להם שאותו, את אותו אדם אכזר, אני יודעת
מי הוא
את האיש הזה, כבר הכרתי שנים, אני שהיה מאוד קרוב אלי, היום -
לא יכול להיות אדם רחוק יותר.
האיש ההוא, היה
אבא שלי.
ההורים שלי התגרשו מזמן.
זה כאב, הכי כאב.
שנאתי אותו.
בשיחה עם אימא, היא גרמה לי להבין שלא אני האשמה.
היא שאלה אותי אם אני מכירה את האיש, אם ראיתי אותו לפני כן.
עניתי לה שכן.
אחרי כמה חודשים האיש הזה, שלעולם לא אקרא לו יותר "אבא" כבר
ישב בכלא... לתקופה ארוכה.
לדעתי? הגיע לו הרבה יותר.
כמה זמן אחרי שהוא השתחרר, ראיתי אותו ברחוב.
פתאום הוא כבר לא היה ענק.
הוא היה קטן,
פיצפון.
