העיניים הן החלון לנשמה שלנו...
עיניי ירוקות-חומות והן
משקפות נשמה שחורה
משחור...

שימי ראשך על הכר, הינני מבקש להרגך בשנתך,
שכן ביקשת זאת הרבה מלא פעמים,
אז שקטי ואל דאגי,
אעשה זאת ללא כאב או צער,
ותוכלי ללכת בודדה וגלמודה,
כי כך ביקשת לפני שנים רבות,
הלא כן?

הלב בוכה על אובדן הנשמה,
כי היא לא מצאה את אשר חיפשה כל חייה,
וכעת הלב מסתובב לו גלמוד בשדות הנצח האינסופיים,
מחפש אחר נשמה חדשה שתמלא את מקום הנשמה החסרה,
אבל שלא תחליף אותה לגמרי,
כי הוא עדיין אוהב את הנשמה שאך נדרסה לפני דקה...

עין זו...
המסכנה...
ראתה מחזות מזוויעים ביותר...
תנוח בשלום במשכבה...
אך.. הוטלה עליה קללה נוראה!
היא צריכה לחזות באותם מראות יום-יום עד שתגווע...
או שתעוור...

מה ארוכה הדרך אל השלווה,
זאת לא אדע,
כי כבר נצח שלם אני צועדת בה,
ונדמה שהיא לא תסתיים לעולם,
אלא אם כן איפול לתהום העמוק שבצדדים,
או שאצלול מטה כציפור,
עם ידיים ורגליים פרושות לרווחה,
אל עבר האבדון הגדול והמזעזע...
אך עדיין אני מחוברת אל נשמתי הדואבת...

חומות עולות מכל עבר,
סוגרות עליי,
לוכדות אותי,
אין לי לאן לברוח,
לאן ללכת,
אני הולכת לאיבוד כאן,
השכל נטרף מחוסר נקודת מירכוז,
ואני נמצאת במערבולת גדולה המסחררת אותי למעלה הרחק מהחומות,
אל מקום שכולו רק רוע,
אך עדיין...
נשמתי נשארה לכודה בין החומות,
ועכשיו אני הולכת למות,
כי ליבי נדם מרוב הלם...

אם רק היו לי את כל האמצעים לכך,
כבר ממזמן הייתי עושה את המעשה הגדול והנפשע מכל,
לשלוח ידי בנפשי,
לשחרר אותה לחופשי,
הרחק מכל הרע המכאיב לה,
לא להיקשר יותר מידיי לדברים חומריים,
להיות לבד לגמרי בעולם גשמי זה,
לנסות ולשכוח מכל הדברים הקשים שעברו עליי,
ועוד יעברו...

מה מעטות הן דרכי המילוט אל העולם הבא...
או שמא נקשרנו איכשהו לגופותינו?
שאנו ממאנים לנטוש אותם כל כך מהר?
הלא כן?
אני אינני כזאת.
ממהרת אני.
אך מחכה לרגע הנכון בו נשמתי תעזוב את הגוף הרקוב הזה....
ללא חרטות ומעשים של הרגע האחרון...

אני רוצה כבר ללכת.
- ללכת לאן?
לכל מקום, אליו תישא נשמתי המסכנה..
- אהו. ובכן, בהצלחה.
מה, כבר לא איכפת לך ממני?
- בוודאי שאיכפת, אבל כמה פעמים אפשר לשמוע אותך מדבר על זה?
אהה! אם זה כ"כ מפריע לך, אתה יכול להגיד לי שאפסיק לדבר על זה
לידך.
- או שתעשי את זה כבר!
אוקיי! יאללה ביי, הלכתי.
"בום...."
- נהדר. הדלת הלא נכונה.. וצריך לתקן אותה, שוב פעם...

הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי,
עדיין לא קרה.
אך אינני מצפה לו בכיליון עיניים,
מכיוון שאני יודעת שברגע שהוא יגיע,
אני אתאכזב קשות ושוב פעם אחכה לדבר הטוב הבא שיקרה עוד הרבה
הרבה זמן,
ושוב,
אינני מצפה,
כי אני לא רוצה לקבל שוב שרשרת מכוערת.