תמיד הייתי בן אדם שחור, אחד שלא מפחד למות
חצי מהחדר שלי היה צבוע בשחור, חצי מהנשמה שלי הייתה תלויה על
חוט
הסתובבתי בכל פינות הרחוב
עישנתי חומר רע חומר טוב
והייתי בהתעלות רוחנית מספר פעמים
איבדתי תחושה אפילו חשבתי שאני אלוהים
השתחוותי לעצמי בפני המראה
ערכתי טקסים פולחניים אכלתי בשר נא עסקתי במגיה שחורה
ויום אחד החלק הזה שתמיד היה בתוכי התחיל לבעבע ולגלוש
נגמר לי הכסף התחילו הבעיות לא היה איך לדפוק ת' ראש
ואז כל הסכינים האקדחים הרובים אפילו המציתים
פתאום קמו לתחייה רקדו לפני והחלו קורצים
מסתובבים שרים שירי גאולה
ואני אחריהם קם רוקד משתחווה צוחק הוזה רואה את ידי חבולה
יורד ממנה דם היא רועדת כולה ואני צוחק וצוחק
התמכרתי אני לא יכול לעצור רואה אור בוהק
מן הילה מסביב לאקדח ואני נוצר אותו בשניה ונשמע קליק
איך אני יכול לתאר לכם את הקול הזה קול מדהים ממכר מחרמן
מדליק
ואני עוצר לשניה וחושב רגע בן אדם יכול להיות טוב אולי יש המשך
לקאנון עוד פריטה
ואז אני מצחקק עוד קצת מקרב לרכה ובשניה נשמע רעש וחבטה
ואני מגיע למן צומת קטנה שבה פינה אחת של אש ופינה שניה קרח
רואה חתול מחייך שנעלם וחיוכו נשאר מעשן ג'וינט שמח
והוא מברך אותי על בחירתי ואומר לי שעתה אוכל לבחור בכיוון
גיהינום או כיוון גן עדן
ובתשובה החלטית אני בוחר בעדן הרי איך אפשר לסרב סוף כל סוף לא
שופטים אותי לפי שתן
מה אפשר לומר הרגשת בטן
והגעתי אז למקום הנפלא והכל היה אותו דבר אותו עולם
גיליתי שגם מלאכים בוכים ואין להם לאן לברוח ואין מי שישמע
אותם
גן עדן הלא חלום של כל אדם?