אלה בר-גולדג / ישנה |
רגליים צפופות,
שפתיים קפוצות.
והמצח מיוסר,
חריץ חרוש בקו מר
והעור כמו נשבר.
אותו פחד ישן,
שוב לוחך כאש-כבשן,
נופל כבד כמו עשן.
מאחוריו אופל חלום
צל שחור, מצמית, איום.
קר בעומק התהום.
מצטנפת בפינה,
מתכווצת בצינה.
יראה, היא ישנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|