[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דארק סקיי
/
דמעות

שוב אני מוצאת את עצמי באותו הריטואל המוכר, השחוק, שלי.
 יושבת על חומת אבן ישנה המשקיפה לרחוב, מתבודדת שהגלתה את
עצמה מרצון מהמסיבה.
פס אור סגול מסתנן מבעד לדלת, ואתו קולות של ריקודי סלואו
מסורבלים ורגליים נגררות.
גם הפעם אני מצאתי את עצמי מגיעה חמש דקות לפני כל השאר,
מצטרפת אל ראשוני הרוקדים שהסתודדו על הרחבה, כשאני עוברת על
פני ג'ניה, שמחזיקה את שקית המתנות הריקה כמעט לחלוטין,
וממלמלת שאני אביא לה מתנה ביום ראשון.תחושה של לאות וכובד
נחתה עלי, ברגע שראיתי את הילדים שאני רואה כל יום מכיתה ה',
ובתחושה של עופרת בכל אברי התקדמתי לעבר מרכז הרחבה, שם רקדתי
עם עצמי באיטיות , מתנועעת לקצב המוסיקה הרגילה, מתעלמת לשניה
מנוכחות הבלונים, הילדים, המרתף שעוד מעט יהיה דחוס ומלא עשן
וריח של ג'ל וזיעה, ורק רקדתי, מרגישה תחושה של בדידות נכספת,
שאני כל כך נהנית ממנה. כשאך התחילו הריקודים והגיע הסלואו
הראשון הגלתי את עצמי שוב לכאן, להתבונן בירח במלודרמטיות
ולהיאנח.
אני מתבוננת, מתבוננת בזוגות המעטים שחוצים את המדשאה מכוסת
הבמבות של החצר, מתבוננת בנמרוד- המתווך, שמתרוצץ בחיפוש אחר
משהוא בכדי לספר לו על זוג שזה עתה נפרד, או נוצר, או עומד
להיווצר. מתבוננת בעצמי, לבושה בחולצה שקופה, מתבוננת במבטים
עצובים אל הירח.
כל ישותי רוצה להתבודד, לשקוע כולי בלבדות מהרהרת, בלילה הזה
שבו התנהגותי כמו לקוחה מתוך ספר שחוק.
אני נזכרת בלילה הראשון שהייתי פה, במסיבה הראשונה שלי פה.
כיצד הייתי מופתעת ומבושמת מתשומת הלב המפתיעה שקיבלתי,
מהבנים, ומהמבטים שלהם, כיצד לא רחוק מהמקום שבו אני יושבת ,
כשכל ישותי אומרת  התלהבות, דיברתי עם המתווך שהציע לי חברות
בשם מי שעמד להיות החבר הראשון שלי,  אותו המתווך שמתקדם
לקראתי בצעדים גדולים כשכל ישותו אומרת החלטיות, מתעלם ממבטי
הקרים שנועדו להרחיק אותו ממני.
אני קמה, מנקה בתנועות חפוזות את החול ממכנסי וצועדת בהחלטיות
לכיוון המסיבה.
מתעלמת מנמרוד המאוכזב, מתעלמת מהדמעות שמציפות את עיני.
כי הרי תמיד, בסופו של דבר, כל העסק הזה של להיות לבד מסתיים
בדמעות קטנות, כאלה שזולגות בשקט במורד הלחי, שמוכיחות לי
שהדבר האחרון שאני בעצם רוצה, זה להיות לבד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.

מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!


מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!







אנ'לא מאמין.
פשוט לא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/3/02 17:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דארק סקיי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה