-  הקשב!
-  בוקר טוב בנות!
-  בוקר טוב המפקדת!
-  לא שמעתי?!
-  בוקר טוב , ה-מפקדת!
-  לא אכלתן היום או משהו? מה זה?!
-  ב-ו-ק-ר  ט-ו-ב  ה-מ-פ-ק-ד-ת!
-  זה נשמע קצת יותר...


המפקדת קטעה את המשפט באחת, כאשר צחוק פרוע עלה מפיה והתגלגל
החוצה, נשפך וסוחף את המכיו"ת המתלמדות.
-  מישהו יכול לומר לי מה הייתה הטעות שלי? למה פרצתי בצחוק?
-  הקשב המפקדת!
-  מה הקשב?
-  הקשב נירית?
-  קוראים לי נירית, לא הקשב נירית.
-  נירית?
-  כן?
-  אני חושבת שהטעות שלך הייתה שהשתמשת במשפטים מטומטמים.

"וזאת רבותיי הייתה מטרת התרגיל", אמרה נירית והנידה בראשה
לעבר המ"כית לעתיד שדיברה. "לא היה שום דבר לא בסדר במה
שעשיתי. לאמיתו של דבר, כשאתן תהיו מ"כיות, אתן תעשו אותו דבר,
רק בלי לצחוק. הקורס הזה בא בשביל ללמד אותכן לומר את המשפטים
הכי מטומטמים שאפשר, כמה שיותר פעמים, בלי לצחוק. לא יותר, ולא
פחות. זה קורס קשה, אני יודעת, אבל אתן תעברו אותו אם האמונה
והשליטה העצמית שלכן חזקות. בתור המפקדת שלכן, לי מותר לצחוק
מכל דבר. לכן אסור לצחוק אפילו ממה שאתן אומרות."

"בוחן פתע" זעקה נירית. והתקרבה אל מיכל, ג'ינג'ית עם חזה
גדול.
"תחזרי אחריי: "מה קשוווו-ר?"
"מה קשור?"
"לא: מה קשוווו-ר?".
"מה קשו-ר?"
"מה קשוווו-ר!!!"
"מה קשווווו-ר?" צעקה מיכל ופרצה בצחוק.
"אני מאוכזבת ממך", הפטירה נירית והמשיכה לקורבנה הבא.
"הטירונים הג'ובניקים המעפנים שלך אומרים שהם רוצים התעמלות
בוקר במקום מסדר מיטות של שעתיים!" צעקה על אחת.
"אני אומרת להם שזה שהמיטה מסודרת, חשוב יותר מאשר כושר גופני,
הם חס וחלילה עלולים להתאמץ." השיבה האחת בפרצוף חמוץ.
"קבלי חח" אמרה נירית והמשיכה במסלולה.
"אתן צריכות תמיד לזכור. אתן רעות. כסילות. את הראש השארתן
באזרחות." אמרה כשהיא פוסעת, משתקפת באישוניהן של הבנות. "אתן
מהוות אנטיתיזה מוחלטת למ"מ. כשהטירון שלכן יראה אותכן, הוא
יחשוב תמיד כמה המ"מ שלו טוב. המ"מ הוא אלוהים ואתן השטן".
"אתן חייבות לזכור: לג'ובניקים האלה הולך להיות שרות ארוך
ומשעמם. לפחות שיהיו להם כמה זכרונות טובים מהטירונות!"