|
אני חושב על שתי אבני חצץ
שפוגעות ונפרדות
תחת רעש מחריש
של משאיות רועמות
רעש כמו מטוסים במרחק
בליל ספטמבר קר
יכולתי לשמוע אותם מבאר המלון
נכנסים ויוצאים את שארל דה-גול
פאריס העיר אינה רחוקה
אך לזר כמוני כל מטר הוא שניים
הוויסקי בכוס קר וזהוב
מחליק בגרוני חם ושקוף
זה באר ריק
זה מלון חלול
אחרי הוויסקי השלישי
משהו יקרה
כשדלת הלובי נפתחת
קולות בצרפתית
ומשב ערפל נעים
היא בקצה הרחוק
משועממת מביטה בי
עיניים כבדות בז'קט יקר
יש עניבות וחליפות בינינו
ועוד הרבה הרבה דברים בינינו
אבל הם לא יהיו הלילה
נעלי עקב
גרביוני רשת
צללים באורות הבאר האדומים
מכנסיה מתרחבות
כמו מנהרות חשוכות
מנהרות קסומות שמובילות לחצות
סדינים לחים ומערות נטיפים
אגלי זיעה
היא יושבת זקופה
לוגמת רום בשפתיים קפוצות
משועממת מחיים שהם רק מלון
סמוך לשדה התעופה
החיים שלפני הם אלף סיפורים
מיליון זיכרונות
שמתעמעמים בתאורה החלשה
רחוקים כמו פאריס העיר
ופה אין כלום עכשיו
חוץ ממה שנוטף משפתיה הלחות
שמתרחבות לחיוך חצות
כלום חוץ ממה שנוטף וחוץ ממני
אני כלום
אני מלון ליד שארל דה-גול
אני ליל ספטמבר קר
אני חדר 302
אני גב שרירי
נצמד אליה עירום ובכוח
מערטל אותה
כמו פלוגת חיילים
נעלי עקב פוגעות בנקישה על רצפת החדר
שיער סתור וכפתורים פרומים
מעמיק אל תוך חשכת המנהרות
מקלף ממנה גרביונים שחורים
משיל מעורה שנה
מלקק מצווארה שתיים
יונק משדיה חמש
ריאותיה מתרחבות כשאני בתוכה
היא עכשיו נאנקת כילדה
רוק פייה רענן וצמיגי
וריח הבושם שלה נוצץ על חזי |
|
|
כל אדם רביעי
בעולם אינו בשום
אופן אחד
מהשלושה האחרים
("מורשת מאו
וקונג פאו",
טיטו זיגמן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.