אני לא יודעת מאיפה להתחיל, מרוב הדמעות אני מרגישה חנק בגרון
ולא יכולה לדבר.
לא יוצאת מהבית, כל היום במיטה, לא מדברת עם אף אחד, לא אוכלת,
לא שותה.
כל היום בדיכאון עמוק שלא נעלם.
מביטה בתמונתך ושוב פעם אחר פעם שומעת את קולך אפילו שאתה לא
מדבר, וקולך מחלחל בכל גופי ונזכרת אני ביופיך,בעינייך
הנוצצות, בחיוך שפעם היה חם ואותי מלטף, בפנייך שלא יכולתי בהם
להפסיק להסתכל, ובשערך הרך, שבו ידי העברתי כל פעם שישבנו
בפינתנו בחדר לבד.
תראה מה עשית לי!!!
בגללך חשבתי גם על ללכת, ללכת למקום בו אין צער ואין יגון.
מקום שבו אני לא ארגיש את כל הכאב הזה.
בגללך ליבי כבר לא שלם, בגללך אני לא שלמה.
שברת את ליבי ובכך גם שברת אותי, את חיי.
חיי כבר לא חיים, רק רסיסים של מה שהיה פעם, ואני כבר לא אני,
רק רסיסים של נערה מאוהבת שלקחו חץ וירו בליבה.
ירו בי! אתה ירית בי!
אתה הרגת אותי!
אותי ואת נשמתי!
בחיים לא אוכל לסלוח לך על זה, למרות שאני אוהבת אותך בכל כוחי
ובכל מאודי, ולא יודעת אם אוכל להפסיק.
עד לפני היום בו הרגת אותי ושברת את ליבי הייתי האדם המאושר
ביותר עלי אדמות, החיוך היה על פניי בלי הפסק.
הייתי מרחפת עד השמיים רק בגלל שאני יודעת שאתה שלי ואתה אוהב
אותי.
כנראה שטעיתי!
ובאותו היום ששברת אותי, החיוך ירד מפניי לעולם, האושר נעלם,
ואני מרגישה רק כאב מהנפילה מהשמיים.
בגללך חיי נהרסו ואני לא עושה כלום, לא יוצאת מהבית, כל היום
במיטה, לא מדברת עם אף אחד, לא אוכלת, לא שותה, רק בוכה!
בוכה , בוכה ובוכה!!