"אני כבר לא יכולה", היא חשבה לעצמה בשקט - שהוא לא ישמע.
זה היה כבר בשלב מתקדם מדי בקשר איתו.
"הוא לא מבין, לא רוצה להבין, לא יכול להבין" - זה המשפט שאמרה
לעצמה במשך השבועיים האחרונים שנראו לה כמו נצח.
הבחור, שחשבה שיציל אותה מבדידותה וסוף סוף יכניס קצת אור
לחייה, התגלה כאדם שקרן ותלותי.
והיא, שעד עכשיו סבלה את כל החרא ממנו, פשוט רצתה לעזוב את הכל
וללכת.
"למה חשבתי על הדבר הנוראי הזה בגללו?", הירהרה בנפשה כשנזכרה
בפעמים שרצתה לשים קץ לחייה וכמעט עשתה זאת פעם.

בזמן שהייתה שקועה במחשבות רעות על הקשר שלה איתו, הוא התחיל
במעשיו.
בהתחלה זה היה לאט לאט אך כעבור כמה שניות זה כבר התחיל להיות
מהר מדי - והיא, שלא נהנתה ממנו, סבלה בשקט.
הוא התחיל להתפרע ולהיות אגרסיבי מדי ואמר דברים שכל כך פגעו
בה אבל היא שמרה את הכאבים שלה לעצמה.
"שיסיים כבר", חשבה לעצמה מאז שהתחיל בדבר, אך רק לאחר כעשר
דקות שנראו לה כחיים שלמים ומייגעים, הוא הניח לה ויצא.
היא הרגישה כה מלוכלכת וכה מזוהמת וישר נכנסה למקלחת.
את כל טיפות הזיעה שלו, את כל הריח המבושם שלו עליה שטפה בכעס
במקלחת, אך גם לאחר שיצאה מהחדר הצפוף ומלא האדים, הרגישה רע
עם עצמה ורק חשה רצון עז למות.
"אני אוהב אותך", שמעה אותו אומר לה כשהגיעה לפינת המיטה.
הוא נראה כל כך שלם עם עצמו, כל כך לא מבין מה שעבר עליה, כל
כך לא יודע למה הוא גורם לה.
"אני...אני..." - ניסתה להגיד בחזרה שגם היא, אך היא כבר לא
הרגישה כך ולא הייתה מסוגלת להגיד את שלוש המילים הגדולות האלו
שנראו לה עכשיו ממש לא צודקות.
"אני יודע..." - הוא ענה לה כמו תמיד.
"אני יודע שגם את מרגישה כמוני ורק קשה לך להתבטא לפני".
באותו הרגע, היא רק רצתה לבכות.
כבר שנים שהיא מנסה לעזוב אותו ולהראות לעצמה שהיא יכולה - אך
תמיד ללא הצלחה.
הוא כרך את ידיו סביב מותניה וקירב אותה אליו.
הוא נראה כל כך רגוע ושליו, לעומתה.
הנשימות שנשם על צווארה, האצבעות שנגעו וליטפו את איבריה
המוצנעים, הנשיקות שחילק לה על כל גופה עוררו בה רצון גדול
להכאיב לו.
עד אותו היום, חשה מפוחדת ושברירית, אך לפתע הרגישה כי יכולה
היא לעשות את הדבר שחלמה וחשקה בו שנים.
"אני יכולה לעשות את זה!", אמרה לעצמה בקול רם, והוא שמע.
"מה?"הוא שאל.
"אני עוזבת", ענתה לו, ללא שום חרטה בליבה.
פתאום היא הרגישה שהורידה מעצמה מעמסה גדולה שסחבה עימה במשך
כאילו מאות בשנים והיא חשה שוב, סוף סוף, שחזרה לעצמה אחרי
שנים שהתחבאה מאחורי דמות מסכנה.
אבל הוא, בשלו, פרץ בצחוק מתגלגל והחל להגיד להגיד לה שהיא
מדברת שטויות, ליגלג עליה וקילל אותה.
היא השפילה את עיניה בריצפה, ופתאום ראתה את ידו המונפת לעבר
פניה וכעבור שניה מצאה את עצמה על הריצפה, מדממת ללא הפסקה.
זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה בו את הצד הזה.
היא כל כך רצתה לבכות אבל  רצתה להראות גם היא את כוחה.
הוא המשיך במעשי האלימות כלפיה והיא איבדה את הכרתה.
כעבור כמה זמן, היא מצאה את עצמה בחדר בית החולים וראתה אותו
מולה עם חיוך וזר פרחים.
הוא התנצל, אמר שזה לא קרה לו עד כה בחיים ושהוא פשוט עובר
תקופה קשה.
הוא כרע לנשק לה אך בפעם הראשונה בחייה, היא סירבה והזיזה את
ראשה.
שניהם ידעו שזה הסוף של הקשר שלהם לתמיד, או לפחות לבינתיים...