כבה האור, עלה ריח הלילה אל האוויר
מכסה כול קרן רחוב, כול שביל
כמו היינו פעם שם בדיוק באותו מקום
מביטים אל העננים החולפים
שנינו שותקים, חיים שלמים ממשיכים
במקום רחוק, אדמה שונה, אנשים כבר לא צריכים ללמוד לחיות
לעיתים עד שלמדנו מתנו
אני לא נודע, ואת נשענת על תמרור "עצור".
לא יודע אם מותר להיות עצוב
מותר? ליפול? מותר לצעוק?
ומכול החלונות כבים האורות
יש ההולכים אל השבילים,
יש הנופלים בשדות
ויש כמונו שרוצים לצעוק
ומפחדים להעיר את העולם
כבה עלינו האור, עוד מעט לילה בא
אני עכשיו מדליק סיגריה
ברגעים של חולשה לא מוותר על שום דבר
את מביטה בי, מפנייך עולות כול השאלות
מותר להיות עצוב, מותר לצעוק, מותר ללכת לאיבוד?
השקט הז מקרר אותנו, ואני רוצה לגעת בך להתקרב
עולים זיכרונות,
ריח החלומות מגיעים מרחוק
אני יודע יש אדמה שונה, יש אנשים למדו לחיות
ואנחנו כאן לומדים דרכים, מבקשים ערובות
כבה האור, עולה לילה.
לא יכולים ללכת לישון, ושוב נתכסה בשום דבר.
חלפו הציפורים, איתם עולם חדש
לא יודע אם מותר לקום ולעזוב, אם מותר ללכת בשבילים, או רק
ליפול בשדות.
מול שמיים כהים, נוכל לחזור להיות שקטים.