במחשכים רבים ועמוקים
ימיי שטים, כלוייתן
ובשמיי, חרבות ברקים
משוות עמי את מידתן,
באלימות מנופפות בשאלה הבהירה-
האם הסער הוא בהן,
או שמא בי?
כולאת אוויר בכל כוחי,
אני נשטפת אל ההכרחי
וכשחשמל נטוי וקל
מחלק את החלל
כמו פסוקי שירה,
סילון בוקע מקרבי
כבכי אנכי, הופכי,
ואת הצער הנפער
תחתיו מטביע, כסירה.
בין אם הנבואה עונשי
ובין אם אנוכי עונשה,
את קיומה האנושי בי
לא אקיא
אל יבשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.