-"מה אתה שוטה?"
-"אה... זה... זה כלום, סתם מיץ."
-"איזה מיץ? תן לראות"... "תגיד אורן מה אתה משוגע זה בירה
ואתה עוד רוצה לנהוג הביתה אחרי המסיבה?"
-"נו סתם לשתות קצת... זה לא הרג אף אחד, נכון?"
-"זה יכול תן את זה ואם אני אראה אותך עם שתייה עוד פעם אני
יאלץ לנקות באמצעים דרסטיים." "בתור האח הקטן שלך אני חושב
שאני יכול לייעץ לך על כמה דברים שאני צודק בהם."
-"רובי, אולי תירגע? אני חושב שאתה לוקח את זה יותר מדי
ברצינות ואתה הולך ללמד אותי כמה דברים על נהיגה תזכור למי יש
רשיון ומי הצליח בטסט!"
-"כן אורן, אני אולי לא הצלחתי כל כך בטסט אבל לחשוב כמו שצריך
אני יודע!"
-"לא לדאוג אני אסתדר."
-"אמר מי שנפטר בתאונת דרכים."
-"אתה רואה איך אתה עושה מעכבר פיל?"
-"כן, רק אם האבא שלך היה רואה אותך עכשיו."
-"אולי שחכת שהוא גם האבא שלך."
-"מאייך שאתה מתנהג אני מעדיף להכחיש שאני אח שלך."
-"שמע רובי הדבר האחרון שחסר לנו עכשיו זה לריב על דבר טיפשי
כל כך אז בוא ונפסיק את הויכוחים."
-"אני שמח לשמוע שאתה אומר את זה ואני רוצה שתזכור שאתה אמר את
זה."
-"בסדר מה שתגיד."
-"את זה אתה אמרת, תזכור."
זה היה יום גשום לא יודע כל כך גשום שלא הצלחתי לראות דרך
השמשה של המכונית למרות שאורן נהג לא הרגשתי טוב לגבי הנסיעה
הזאת. נסענו בדרך מוכרת שבא נסעו איתנו פנים מוכרות, אמרתי
לאורן לתקן את הוישר האחורי של המכונית עוד שהיה קיץ וחמסינים,
זה היה כל כך מוזר אחרי כל כך הרבה ימים של חום ושרב פתאום בא
יום גשם "מבול" אם אפשר להגיד, תמיד שיש גשם כזה אני נזכר באבא
שהיה תמיד שמח שירד גשם בגלל המצב של המים בארץ.
-"אורן אתה מזהה איפה אנחנו?" אמרתי.
-"אתה?" הוא ענה.
-"ממש לא, אבל אתה יכול לענות את יודע!"
הוא שתק, אני ידעתי שהוא לא רוצה לריב, הוא לא היה במצב רוח
טוב, הוא נפרד מהחברה שלו אתמול, אני חשבתי שהם יתחתנו הייתה
אהבה בניהם חזקה שאף פעם לא ראיתי. הוא היה אדיש כל היום ולא
רציתי להעלות את הנושא או לנחם אותו, אני מכיר אותו יותר מדי
זמן בשביל זה, אני העדפתי פשוט לשתוק ואפילו לא להסתכל לו
בעניים וכשאני מדבר איתו להיות ישיר ורציני. ידעתי הוא ייקח את
זה קשה אבל עזבו... תוך חודש הוא יחזור להיות עצמו. שינינו אף
פעם לא בורכנו באהבות וגם לא במראה אלוהי או משהו וכך זה תמיד
היה. מה אני אגיד לכם חוכמת חיים הייתה לנו, לפחות לו, אני
תמיד הרגשתי קטן לידו ולא בממדים. תמיד הייתי צריך ללכת בדרך
שהוא סלל בשביל שינינו, כל החיים שלי, הוא תמיד אמר שאני לוקח
את הדרך הקלה והוא עושה בשבילי את הדברים הקשים, זה מה שגרם לי
לחשוב שהוא החכם והחזק יותר, כך זה תמיד היה. אנחנו בני שנות
ה-20 המוקדמות עכשיו, מסתובבים הרבה. היום אמרתי לחברה שלי
שאני לא אפגש איתה ושאני אסתובב על אורן כל היום, אתם כבר
יודעים את הסיבה. כל חיי אני הייתי כל הזמן הדכאוני וזה שחושב
על החיים אחרי המוות וכל זה, תמיד אמרו לי לא לחשוב על דברים
כאלה "תמיד לחשוב על המוות כמובן מעליו" ככה הם אמרו. אורן
ואני כבר נוסעים דקות ארוכות כבר שכחתי לאן, אני שקוע במחשבות
שחוזרות עליי הרבה "למה אנחנו כאן" ו"מה אני עושה עם החיים
שלי". "חברה ראשונה ואחרונה" אני אומר לעצמי כשאני רואה את
אורן כך אני אומר את זה אולי לא עליו, לי תמיד היה מזל רע.
מחשבות שחלפו לי בנסיעה הזאת תמיד חלקתי עם אורן ועם אנשים
זרים באינטרנט (במחשב). תמיד הייתי טוב עם אנשים ככה אמרו לי
אבל אני עדין לא מאמין, תמיד חשבתי שאחרי המוות אני לא אצטרך
להיות טוב עם אנשים אלא עם שטנים. ידעתי תמיד שיש משהו אחרי
המוות כי פשוט אי אפשר להפסיק להתקיים. הייתי קורא הרבה ספרים
על השטן, החיים אחרי המוות, מלאך המוות, מלאכים וכו' דברים...
אפילו עד שההורים שלי חשבו שאני נרשם לכת כל שהיא, תמיד ידעתי
שאורן שם עלי עין בדברים האלה, הוא היה צועק עלי הרבה בגלל
דברים כאלה, "סתם לקרוא" היה התירוץ שלי למספיק זמן עד שהיו
מחרימים לי את הספרים. אנחנו עדין נוסעים, אני מסתכל על אורן
בעניים שלו אתם רואים שהוא על סף של איזו התמוטטות אבל אני
ידעתי שהוא יודע איך לעשות חשבו עם עצמו. חזרתי למחשבות שלי .
הפעם על העתיד שלי. האהבות שאולי ואולי לא יהיו לי, על החיים,
מנסה שלא לחשוב על המוות ברגע זה, חושב חזק על העתיד הקרוב
והרחוק, העתיד שלי עם דורין (החברה), מה אני עושה עם עצמי,
חשבתי כל כך חזק שלא שמתי לב לזמן, מבלי לחשוב על מה שקורה
לאורן עכשיו, שקוע עדין במחשבות, משפשף את עניי בלי הפסקה מותח
את פניי מנסה שלהיות מרוכז בנסיעה אבל עדין חושב מה אני עושה
עם...
"בום!!!" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.