בספינה הקפטן מרגיע את הימאים, הוא יודע לאן שטים
עודו עומד נישא מעל כולם, אם כי כבר חיוור וסמוק לחיים
והוא כבר לא כסוף אלא שקוף בשערות
הקפטן מנחם את הימאים, הוא יודע לאן הם נסחפו
"תריחו את הרוח", הוא אומר, "היא נושאת את ריחות הנשים בנמל
בסינגפור"
הגברים לא מרגישים
והספינה דולפת והספינה חורקת והספינה נאנקת והספינה דולפת
הקפטן הולך לחדרו  "קליטילי-קלופ"
משמיעה רגלו, עץ פוגע בעץ
הימאים מתלחשים
הוא לא כתמול שלשום, הוא לא כתמול שלשום
באשר אבדנו - אבדנו, אבל  איפה אבדנו?!
הימאים מתלחשים, רוחות של  מרד באויר
הדלת נסגרת
הקפטן ניצב מול חברו האחרון בספינה הבקבוק
רק לו הקפטן מספר את כל האמת
הבקבוק מרוקן עצמו אל תוך הקפטן
לגימה קטנה כל פעם
כאילו יודע שזה הסיכוי היחיד שלו להמלט מטביעה
הוא צריך להיות ריק לגמרי כדי לצוף כשהספינה תטבע
והספינה חורקת והספינה נאנקת והספינה תטבע, הו כן, היא תטבע

כתום מקיף את הספינה כשהשמש שוקעת
בדרום ענני פלדה מתחשרים
בעוד המשקיף מעמקי נשמתו העמוקה כים
שר שיר לאהובתו
When I get back home
To your hands wide open
I hope you wont find out
That my mind was broken
This is the song of the lost souls
Who fought bravely at the sea

כשהסופה שככה והימאים פגשו את גורלם
צפו על המים ניצולים יחידים
רגל מעץ ובקבוק
והם פתחו יחדיו בקינה