מוקדש לאסתר

אתם מכירים את הקטעים האלה, שאתם ישנים, ורק בהתחלה, כשאתם עוד
בשלבי ההרדמות (אבל התת מודע כנראה כבר התחיל להשתלט לכם על
המוח) אתם פתאום מרגישים שאתם נופלים? לא משנה מאיפה- מהדרגות,
מהחלון, מהאופניים... זה תמיד בא בצורה שונה, אבל אתם תמיד
נופלים. ואז אתם פשוט מתעוררים בבהלה, כשהידיים מנסות לתפוס
במשהו, להיאחז בדבר האחרון שיכול למנוע מכם אתם ההתרסקות.
זה קורה לי הרבה, עכשיו זה קצת פחת אבל כשהייתי קטנה הייתי
"נופלת" כל הזמן.
אימא שלי אמרה שזה סימן שאני גדלה, אז זה היה כיף כזה, ליפול.
חשבתי לעצמי שבכל נפילה כזאת אני בטח גדלה באיזה סנטימטר.
אני די גבוהה עכשיו. גם אומרים לי שאני בוגרת לגילי. כנראה
אימא צדקה אז, כנראה שלשם שינוי היא לא עבדה עלי כדי להבטיח לי
ילדות מאושרת ונטולת פחדים.
כבר לא יוצא לי כ"כ "ליפול" יותר כשאני נרדמת. אולי זה בגלל
שאני ישנה פחות, אני לא יודעת... אבל היום משהו כמעט נפל
עלי.
זה תמיד כמעט, אף פעם שום דבר לא נופל באמת, עדיין אף אחד לא
התרסק. תמיד ההתעוררות הזאת מונעת את זה ברגע האחרון, בדיוק
לפני המכה. מזל...
אז היום משהו כמעט נפל עלי. אני לא יודעת למה, או איך זה קרה,
זה פשוט כמעט נפל.
אני ישבתי, או עמדתי, כבר לא זוכרת (זה משנה?) ופתאום כמעט
נפלה עלי מנורה.
מנורה כחולה, מזכוכית נדמה לי, אחת כזאת מהעיצובים המודרניים
האלה. אני לא חושבת שהיא הייתה דלוקה אבל היה לה מעמד משלה.
כנראה שהמעמד פשוט נטה הצידה או משהו, ואז היא כמעט נפלה. אז
מהר, באינסטינקט בסיסי שפועל, כך מסתבר, גם כשאני ישנה, הושטתי
את הידיים לפנים כדי שלא תישבר.
וכמו שכשכמעט נופלים, מתעוררים רגע לפני שמגיעים לאדמה, ככה גם
עכשיו, התעוררתי רגע לפני שהמנורה התנפצה לה על הרצפה (אני
מניחה שזה מה שהיה קורה לה).
אבל מה זה אומר-מנורה?
ותמיד אני הייתי זו שנופלת, ממתי דברים אחרים החלו ליפול
מסביבי?
ואם אני פתאום אפסיק להתעורר, דברים יתחילו להתרסק לי בין
הידיים, ויותר גרוע- אם אני אפול ולא אתעורר בזמן?
זה אף פעם לא קרה לי כשהייתי קטנה...
מה זה אומר?

אולי כדאי שאני אלך לשאול שוב את אימא.