דווקא כשרציתי כל-כך
לא באת להיות איתי
כשרציתי שאותי תיקח
לא רצית להיות לידי.
בכיתי, צעקתי וצרחתי
אבל אתה אמרת 'לא' בשקט
דווקא כשאת השולחן ערכתי
הזמן כמו עמד מלכת.
ואתה, כמו מלאך, רחוק
ואני קרועה בינך ובין כולם
ואתה, כמו ממתק מתוק
ואני, מתנגדת, עומדת מולם.
ואתה כמו השמש בשמיים
מאיר את כל חיי
רואה אותך בלב, לא בעיניים
שמך כתוב לנצח על פניי.
מלאכי, כך צעקתי,
אל תעזוב את עולמי
איתך תמיד צחקתי
היית תמיד כעוללי.
אני חולמת אותך
אני חסרה אותך
אני רוצה את כולך
למה לקחת ממני את אורך?
אך הנה, פתאום,
דווקא כשלא ציפיתי
התאהבת בי כנפילה לתהום
ואני לא גיליתי.
לא גיליתי לך שבלילות
הארוכים לאין סוף
אני הוזה את שמך,
מחפשת אותך בנוף.
עכשיו, כשיש לי אתך,
אני עדיין חסרה אותך
עכשיו כשאתה מאיר עלי אורך
אהובי המתוק נשארת, עודך.
אך רחוק אתה ממני
ותהיה שלי רק פעם, אם בכלל
אך אני כאן, ראה, הינני
לא נעלמתי לרגע כלל. |
