|
כבר מלאו ידיו בחרס
מאפירות שיערותיו
אך עוד תר הוא, מחפש
אחר מצבור אהבותיו
שכמו חרק טורדן או זבוב
חומקות מיד טורף רעב
לא כמו צייד האגדות-
תמיד יתפוש את הזאב.
ובא היום ועל ברכיו הוא
וכפיו סופק אל על
וזועק אל השמיים
"האם הנני מקולל"
כן , טרם התפילה ידע
אין שום בת קול ולא סימן
ולא ידע המן הסתם זה
או התכתיב המכוון.
למחרת וכבר יצא הוא
למסע במבוך סתרים
שאת סופו הוא לא יידע
כי רצפתו מלאה חורים.
והנה מה זה בזרועו
מין מיחוש - כעין ייחול
אולי סוף סוף יראה, יבין
איך המרגש לקצור ייבול.
ובהינף של חרמשו
המלטף את החלל
מרגיש תקתוק קל בערפו
נופל ומת - כמה חבל. |
|
תודה למטפליי,
לפסיכולוגיי,
ולכל האנשים
שעזרו לי בשעות
הקשות ושהפחדתי
את כולם. תודה!
מתוך הנאום
"יצאתי מבית
משוגעים"
פסיכופטית לא
מזיקה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.