אל יחר אף מפקדי, אם אטרידנו ביד הנער
המביא אליו איגרת זו. אף סליחה אבקש
אם לשונה אינה רהוטה, כי לא השיגה ידי
שכור סופר מהיר וטוב במלאכתו.
קשים הזמנים לי, כשם שטובים הם למפקדי.

בטרם אשטח בקשתי בפניו, מפקדי,
הרשה לי כי אזכירנו את מלחמתנו
בשבטי המערב שהרימו ראש בגבול.
הן יזכור מפקדי את יללות הפרא
של אויבינו העטויים עורות דובים,
בנופלם על מחננו לילה, ואנו ישנים.
ובצאת מפקדי מאוהלנו עירום
ואך חרבו בידו, הן אני חשתי אחריו
ונתתי צינתי שלי בידו, ולצידו לחמתי
עד בוקר, ואני אין מגן לי זולת
להטי להגן עליו, מפקדי האהוב.

אף יזכור מפקדי וודאי לא ישכח,
איך ביערות הערפל הסמיכים,
נותרנו לבדנו מהמחנה כולו,
תועים ותרים דרכנו לשוב.
ויזכור לבטח מפקדי, כי בהכש
אותו הנחש, אני מצותי בשפתי
את הארס מרגלו, אף כי לא יעשה כן
אלא רופא מומחה הבקי ורגיל ברעל.
אך אני, מפקדי, לא נתתי לבי לכך,
כי על כן אהבנו אז מאד, מפקדי,
כפי שיזכור הוא אל נכון היטב.

ועתה אזכיר למפקדי דבר, אשר
אולי לא נתן ליבו אליו מעולם:
איך בנפול בירת שבטי המידבר,
הבאתי למפקדי מן השביה
נערה יפת עין וראוית משכב,
כי ראיתי עיני מפקדי הולכות
אחר יצורי גווה הנאוים.
ומחוץ לאוהלנו שכבתי, מפקדי,
ואותו לילה כיסיתי ראשי באדרת,
בעוד קולות תענוגך וצויחותיה
נוקבים בלבי חורים גדולים מאלה
שיקוב כידון גרמני בחזיר הבר.

כל אלה ורבות רבות מהן עשיתי, מפקדי,
יען כי אהבנו מאד אז, בחרפנו נפשנו
על גבולות ארצנו הקדושים, ואמונים
נשבענו זה לזה, וברית כרתנו בדם,
כברית שיכרות אדם בקחתו רעיה.

ועתה גדל מאד מפקדי, ובמעלות
הצבא עלה, ולא יחלוק עמי יצוע,
גם אהובי לא יקראני ערב צאתו לקרב.
כל זאת ידעתי, ולא אבקש את
אשר לא יתכן לקבל.
זקנתי מכדי חשוב אחרת, מפקדי.

אך אם טוב הדבר בעיני מפקדי,
יצווה נא לספחני אל אחת המישרות
אשר בחצר ארמונו. ידי לא תיסכונה לבשל,
גם לאלף סוסי פרא לא אצלח עוד.
לא אוכל הנף פטיש נפחים, יען כי
יד ימיני הותרתי, כידוע למפקדי,
במלחמתנו בגויי הים, זה מכבר.

אך אוכל לצפות הליכות עבדי הבית,
וטוב כי יהיה לאדוני איש נאמן.
ושכרי מיצער יהיה: ככר לחם ביום,
וכד יין חמוץ, לא מן המשובחים.