אני יושבת בחדר, בחוץ גשם מכה על חלוני.
חושבת על הרבה דברים, בעיקר על אנשים...
אחד האנשים זה אתה, בחלום תמיד מופיע.
אותי מעודד ומדעות של אחרים לא מפחד.
עכשיו אני בוכה, ניזכרת בדברים שאני לא רוצה...
למה אתה לא פה, למה אתה לא כאן להגיד לי: "אל תדאגי חמודה, אני
אגן עלייך, נשמה."
וכן, לך אני זקוקה, בבוקר ובלילה.
אם רק יכלתי לקום לצידך בבוקר לנשק אותך, הייתי רוצה ללחוש לך
עד כמה אני אוהבת אותך.
שאני ואתה ביחד מאחרים לא איכפת לי, זה רק שנינו.
ברגעים קשים אתה כל כך רחוק... עכשיו חיבוק חזק ממך אני רוצה,
והבטחה שלא תלך לעולם...
השפתיים מנשקות, הידיים מחבקות שאתה לצידי, והעיניים מסתכלות
לתוך עינייך...
מבט של אהבה אני מקרינה, אנשים עוברים ובאים ועליי מסתכלים במן
מבט של קנאה...
אבל עכשיו אפור בחוץ וגם אצלי בלב...
אני בוכה על הרבה דברים ושאתה לא לצידי מחבק, מנשק ומלטף
אותי.
בחדר רק הנרות דולקים, מאירים ובחוץ רק גשם...
אני קוראת בשמך, בכל מקום מחפשת אותך.
אבל אתה נעלמת ואפילו עיקבות לא השארת...