ואני מרגישה כאילו הגאווה שלי מתנתקת ממני

ואל תשאלו אותי למה כי אני בעצמי לא יודע למה אותה האחת פשוט
לא צרחה כנראה מהסיבה הפשוטה שהיא ידעה שהוא לא יבין ולא כי
הוא לא יכול אלא כי הוא לא רוצה. ויכול להיות שהוא מבין
בעצם... אבל הוא לא מראה...

ואולי לשקר לו? לספר לו על מישהו דימיוני שגם הוא לא אוהב אותה
אבל היא... איך ... אממ.. היא רוצה אותו ולא כי היא אוהבת אותו
אלא כי הוא מקבץ התכונות שהיא רוצה ומשום שהיא לא יכולה שהוא
יהיה שלה...

ידע כמה הוא חשוב לה

ואם אנחנו כבר פה אז רק רציתי שתדע שאני שונאת אותך. טוב... נו
אני לא ממש שונאת אותך אני יותר מקנאה בך ורוצה את העטיפה
החיצונית שלך משום שלעזאזל הבפנים שלך כל כך חלש כל כך דורש
חיבוק... אבל אתה לא תבקש אתה גאה מדי. אתה... ומה איתי? אני
לא גאה... הגאווה שלי חלשה מדי בזמן האחרון


שזו הפעם

ואז היא הסתכלה בעיניו. עינוי הביטו חזרה אבל לא ראו. והיא
צעקה מבפנים הו כמה היא צעקה. הוא לא ידע כמה הוא חשוב לה. אז
הוא העביר את ידו בשיערו והביט קדימה. היא חזרה אחריו והביטה
קדימה גם היא. וככה זה נגמר. כל מה שהיה אחרי זה כאילו לא היה
ואם היה הלוואי ולא היה.

מסתכלת אחורה

והמוזר הוא שזה לא אמיתי וזה לא קיים כי גם אתה ספק אמיתי ספק
קיים אני כבר לא יודעת מול מה אני עומדת וכל פעם שאני מסיימת
שיחה איתך אני כבר לא יודעת מי היא זו שעמדה לפניך. אני מסתכלת
אחורה ואני מתחרטת על כך רגע ורגע שהיה.

שונאת

פעם בחיים אתה מוצא מישהו ואתה חושב שזו הפעם ואחריה לא יהיו
פעמים אבל אני יודעת שיהיו כי זה הכי קרוב שהייתי להתאהבות.
ואהבה... מהי אהבה אני לא יודעת ...לא מקבץ רגשות ולא תלות
משום שאם היה זה מקבץ רגשות הרי לא היו מיחסים לכך חשיבות כזו
הרי גם שנאה היא מקבץ רגשות

ואומרים שרק פעם בחיים אפשר להתאהב באמת. ואם כבר אהבתי?