הם נפרדו בנשיקה מלאת תשוקה,
חיבוק קצר שנמשך לנצח.
הייתה זו אהבה גדולה,
הם חשבו שלנצח יאהבו.

כשהגיעה ההודעה, לקונית וקצרה,
היא הייתה עוד ישנה,
לא קלטה את הבשורה - הכה מרה,
שאת אהובה שוב לא תראה.

אש אויב בו פגעה,
הוא נוסף לרשימה,
עוד שם לחקוק באנדרטה,
הכאב אותה שיתק.

התפללה שאהובה יחזור
מגן העדן אל הכפור שבליבה,
יחמם שוב את גופה, את נשמתה.
התפללה שתהיה האחרונה,
שאת שם אהובה - יוסיפו לרשימה.

בעיתונים כתבו שכל העם איתה,
והיא עצמה לא קלטה,
היכן היה העם לפני המלחמה ?
מדוע לא מנע אותה.

התפילות שלה כבר לא יתגשמו,
אבל אולי ביום מין הימים,
נוכל לחתום את הרשימה,
לא עוד שמות על האנדרטה.

עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו !!! באמת ? הלוואי.
אני ממתין בקוצר רוח...