אני יודע שאין לי זכות לכעוס עליך, זכותך המלאה הייתה להחליט
שאת רוצה לגמור את היחסים ביננו. הכעס שלי נובע מהדרך בה
הדברים נתגלו.
דמייני לעצמך שאת שוכבת במיטה של הבחור שאת הכי אוהבת בעולם,
אבל משהו לא כשורה. השתיקה המעיקה, שבמקרים רגילים גורמת
לזוגות חדשים ובישנים ליזום את הנשיקה הראשונה, הובילה אותך
לשאול את אהוב ליבך מה קורה איתו, האם הוא לא נמשך אליך יותר,
האם פסקה האהבה בליבו?
את כמובן לא מצפה לקבל תשובה חיובית, להפך, זוהי הזדמנות לחזק
את מערכת היחסים בינכם. הוא יסתובב אליך, ובמבט אוהב ורגיש
יתבונן בך, ישק לך קלות על השפתיים, את תמסי, ואנרגית האהבה
תשלט על שניכם, ואחרי סקס סוער, תיהי מכורבלת בזרועותיו, כשעשן
הסיגריה עוטף את החדר.
IN YOUR FUCKING DREAMS, התשובה: "כן, אני לא נמשכת אליך עוד"
מהדהדת עד רגע זה בראשי ולא נותנת לי מנוח. שנה וחצי עברה
וכלום לא השתנה. "אני אוהבת אותך, אבל..., זה לא כמו בעבר...,
זה לא אתה זה אני..., נהיה קצת שגרתי, ושגרה זה רע, לא..."
ובאותו הרגע במהירות של 300 קמ"ש בתוך המוח אני מבין שבעצם את
אומרת לי "מותק, זהו הבסטה נגמרה, לך הביתה, היה טוב וטוב
שהיה".
זה פחות או יותר מה ששאני הרגשתי באותו יום חמישי בלילה. הדבר
היחידי שיכולתי לעשות נוכח האדישות בה אמרת את הדברים, זה לקחת
את הבגדים, הפלאפון, הארנק ות'מפתחות של הרכב ולעוף מהבית שלך
לקיבינימאט. אני לא יודע מה עבר עליך באותו הרגע, אבל הרעיון
שלך להציע ללכת לישון ולדבר על הכל בבוקר, היה הדבר הכי
אינפנטילי שיכולת לעשות אי פעם. מצב השקיות השחורות מתחת
לעיניים שלי, היה העניין האחרון שאכפת היה לי ממנו, הרגע קבלתי
את אגרוף לפרצוף ושתי בעיטות לביצים, אה כן... גם נשבר לי הלב,
ואותך מעניין מספר שעות השינה שאני אצבור לקראת הדיונים של
מחר. למזלי יש עוד כמה מטורפים שעונים לטלפון בשעות כאלה של
הלילה, אז יכולתי להעביר שיחה סהרורית והזויה מעין כמותה עם
חבר. העולם הדימיוני שבניתי לי באותם רגעים נראה כל כך מבטיח,
על הבוקר הטלפון מצלצל, קול סקסי מעברו השני, קורא לי לחזור,
נעשתה טעות, אי הבנה, אני בעצם אוהבת אותך, עד שלא מאבדים משהו
לא יודעים שהוא חסר, לא...
IN YOUR FUCKING DREAMS, המשיח לא מצלצל, ואני נאלץ לחכות כמו
מפגר עד שעות אחר הצהריים, ולבעוט בטלפון בכל פעם שזה לא את.
כשסוף סוף התקשרת, כל כך שימח את ליבי שאת אכלת עם המשפחה
במסעדה, ולא יכולת להתקשר, פשוט כי המצב הגסטרונומי שלך מעניין
לי את התחת בזה הרגע. אני על מיטת מסמרים שכבר מזמן חדרה לי
לתוך העור, אבל החוויה הקולינירית שלך נורא חשוב לי, כן כן...
אני לא יודע מה הרג אותי יותר, המחשבה על כך שהסתרת ממני את
הרגשות הללו כבר כמעט שלושה חודשים, שכוללים את יום ההולדת שלך
ושלי, את הנסיעה לאילת והתכנון לצפון, דיבורים על חתונה ואפילו
זיונים, שתמיד החשבת אותם כפסגת האהבה - שקרנית. או אולי בעצם
המחשבה על כך שאת עכשיו פחות מחודש מאז הפרידה יוצאת כבר עם
בחור אחר, שהכרת באוניברסיטה, ודיברת עליו לא מעט פעמים, ואני
הייתי מספיק עיוור ותמים לחשוב שזה סתם, פשוט סתם - אידיוט.
עד עכשיו לא הגעתי למסקנה, אבל בדבר אחד אני בטוח, ששבר אותי
שבפעם הראשונה שיצאת עם הבחור ההוא, שכבת איתו. אני יודע שלא
אהבת אותו, אז למה, כדי לגרום לי למות, לגרום לי לקנא, להוכיח
לכולם שאת באמת אוהבת אותו?
IN YOUR FUCKING DREAMS, אחרי כל כך הרבה זמן עם אותו הבחור
רצית פשוט לבדוק איך זה יהיה עם בחור אחר, סקס טהור, ללא אהבה,
ללא רגשות, ללא מחויבות, רק סקס, נקי, חייתי, מטורף, ושטחי,
כמה טוב, אה... הבחורה התמימה, שחלמה על התניית אהבים, מזדינת,
לא מתנה, לא אהבים ולא בטיח, פשוט מזדיינת.
אני בן 24 היום, ועד עכשיו קשה לי לחשוב עליך עם בחור אחר. אני
מעדיף לא לחשוב על זה. להדחיק, עצם המחשבה על שניכם מזדינים,
התנוחות והגניחות, גורמים לי חשק להקיא.
אני עדיין רואה אותך מדי פעם, את לבד עכשיו, אפילו מדי פעם
אנחנו מדברים, אני כל כך שמח שאני עדיין רואה אדם, ולא מפלצת,
אולי זה כי אני עדיין ותמיד אוהב אותך, אולי זה כי זו הייתה
זכותך לעשות את שעשית, אולי כי אני יודע שבזכותך אני לא אעשה
דבר כזה לאף אחת בחיים.

הבחור