השגעון פוסח על דלתות אלו המבקשים אותו. מכיוון שאדם המבקש את
השגעון חזקה היא שאינו שפוי, וכי מה לשגעון שם?  עוד דבר הוא,
שהשגעון הוא הדבר היחיד המביא שגעון, כך ידוע ומקובל מאז
ומעולם.
אם כן, תוהים האנשים, השגעון פוסח על דלתותינו משום שאנו כבר
משוגעים, אך אם הוא פוסח על דלתותינו והוא המקור היחיד לשגעון,
איך קבלנו...או אז פוסק תהליך הבירור מכיוון שקשה הוא על אנשים
מסכנים אלו אשר גורלם היה אכזר עד כדי שמיטתם לתוך המערבולת
של ההגדרות, מותיר אותם לא כאן ולא כאן, הוכחת קיומם נמצאת אך
ורק בשל היותם קיימים.
אין אלו אנשים הקיימים מתוך בהירות מחשבתית, אין אלו אנשים
הקיימים על סמך תחכום, חוצפה או אלתור. אלו האנשים השפלים
ביותר, אנשים הקיימים מכח המצאותם בלבד, ניתן למצוא אותם
במקומות שוליים: קומה מ"ס 17 בבנייני ענק בערים אינסופיות, אי
שם בפרברים וגם בשכונות הבתים הפרטיים החדשים שבנו זה מכבר,
לכל מקום הם מגיעים בנדודם, דבר מתקבל על הדעת ועם זאת בלתי
נסבל, "אתה יודע מה הכי גרוע בכל העסק?" לחש איש רזה בסמטה,
"יותר גרוע מכל חוסר ההגדרה שלנו? היות קיומנו אך ורק לצורכי
סטטיסטיקה, כמו ציוד משלים של אלוהים".  
אנשים אשר חוו את השיגעון יודעים תמיד מתי הוא בסביבה, בזמנים
כאלו גופם רוטט במין ציפייה והם חסרי שקט ומנוחה.
ילדיהם בדרך כלל מבחינים באותות אלו, אך מכיוון שהם אינם
יודעים את פשר הדבר או משם שהם ילדים וכך דרכם אינם עושים דבר
ורק מהרהרים בליבם הגס
אחר פריט מסוים. ולא משום זלזול או רמיזה לאיכות המחשבה שלהם
אין מאוויהם מפורטים, פשוט מכיוון שאין זה חשוב, הם קיימים
להשלים סטטיסטיקה ובזאת מתמצה קיומם.




את יודעת כך סך האדם, פעם ידעתי רק על סמך סיפורים את הימצאות
תקרת השגעון, קפצתי לי מעלה מעלה מעל רצפת השפיות ולא ראיתי
אותה, אבל במהלך התקדמותי אט אט נגלתה לי התקרה, עד שפעם
בקפיצה מוצלחת הצלחתי לחוש בה.
עם הזמן וההתקדמות ירדה עוד יותר התקרה, עד שיכולתי ממש לגעת
בה ואף בשעות בלבול מסוימות לא הבדלתי ביניהם, ורק אחרי בדיקה
מדוקדקת של העובדות יכולתי לקבוע מה הוא מה, למרות שספקות כבר
כרסמו בקרבי לגבי מידת שיפוטי, כי אם בעצם באחת מיני ספור
פעמים שבהם קבעתי מהי התקרה ומהי הרצפה טעיתי, הרי יוצא מכך
שעלי לטעות שוב כדי לחזור אל קרקע השפיות, או שמא טעיתי
פעמיים?
או אולי יותר?
אך עכשיו נדמה כי התקרה כבר חונקת אותי, ולרוב כשאני מתעורר
מאחת התנומות שאוחזות אותי מדי פעם אני חסר אונים אל מול השאלה
מה הוא מה, כל שיטות הבדיקה שלי אבדו עם הזמן או הפכו ללא
יעילות והותירו אותי לבד, ראייתי מודיעה לי (אם אני יכול לסמוך
על ראייתי, הרי ידוע כי אנשים ההולכים על תקרת השגעון אין
לסמוך על מראה עיניהם) כי בהמשך התקרה מתאחדת עם הריצפה. אין
בי חשש רציני, זאת מכיוון שכיצד ייתכן דבר שכזה? אולם אם נכון
הדבר כיצד אהייה שם ואין שם רווח?

"הדבר פשוט" ענתה הבדידות ופתחה את פיה, "אתה רק צריך להיפגש
עם אנשים"
ובלעה אותו.


 
 
                 הסברים למי שלא הבין

למרות שאני מניח שכולכם חכמים ותבינו הכל, פשוט אם יש דבר שאני
לא סובל זה שאנשים רושמים:"לא כל כך הבנתי אבל זה נשמע בסדר",
רבאק, עבדתי על זה! אני יודע שזה יהיה מוגזם לבקש שתקראו שוב
או שתעצרו לחשוב קצת אחרי כל משפט אז אני יסביר לטובת מי שלא
הבין חלק/הכל/חצי/קצת/את הרעיון/הרבה/פה ושם וכאלו (אם הבנת אז
אפשר לדלג זה לא חלק מהסיפורים).
אז ככה, הסיפור הראשון מציג בעייה, השגעון לא בא אל אנשים
שמבקשים אותו מכיוון שהם כבר משוגעים, אולם אם רק מהשגעון אפשר
לקבל שגעון אז איך הם נהיו משוגעים, הרי השגעון לא הייה אצלם?
להשלים סטטיסטיקה זה ארוך, תחשבו לבד.
הסיפור השני מראה תהליך שגעון נפשי בצל הבדידות, יותר פשוט מזה
אני לא יכול להסביר.