אין לי על מה לכתוב.
אני רוצה...
ואין לי.
אבל יש לי המון רגשות!
לצערי זה לא ממש מאזן את המצב.
אני רוצה לכתוב ולספר ולתאר לכם-
כל החברים שלי-
מי אני ומה אני מרגישה
ואיך היה לי ואיפה...
אבל זאת עבודה קשה מדי כי אתם לא חיים איתי לגמרי ואתם לא
יודעים.
ואין לי כוח להתחיל לעדכן אתכם בכל הפרטים.
בכל אופן, קשה להיות סגורה. ואל תגידו לי:
"את יודעת שאנחנו כאן בשבילך מתי שתצטרכי"
כי למרות שככה אתם באמת רוצים ומתכוונים שזה יהיה בכל הלב
שלכם-
אתם לא שם.
אתם לא יכולים להיות.
בגללי.
כי אני מרוחקת תמיד...ועכשיו גם במובן הפיסי ולא רק במחשבה.
אז בסדר. אז אתם לא.
אני יודעת שאני לא מדברת בהיגיון לדעתכם,
זה בגלל שאני לא מצליחה להגדיר את מה שקורה לי במוח...
זה לא קרה לכם אף פעם?
אני אפילו לא יודעת למה אני פונה אליכם ברבים.
אני אפילו לא ממש בטוחה אל מי אני פונה.
אני מרגישה הרבה. אני מרגישה תמיד.חזק.לבד.אוהבת.שונאת.רוצה.
מפחדת.מאוכזבת.מתבאסת.מקנאת (איך אומרים- מקנאת או מקנאה?)
אני מרגישה הרבה. אבל לא מסוגלת לומר...