יש לי קפיץ, נראה לי שככה קוראים לזה, חבר שלי קורא לזה
סלינקי, הוא אומר שככה קוראים לזה באנגלית. לא הרבה הצלחתי
לגרום לסלינקי לרדת מדרגות, תמיד המדרגות ארוכות מדי או קצרות
מדי או שסלינקי נופל על הצד ומתחיל להתגלגל, זה תמיד ביאס
אותי, אבל אני לא נותן לזה לעצבן אותי.
סלינקי הוא אמיתי, ממתכת, לא כמו המסכנים הקטנים מפלסטיק, אלה
בכל צבעי הקשת שנהרסים אחרי יום, הוא גם די גדול, אני יכול
לענוד אותו כצמיד אבל אני לא עושה את זה.
אני לוקח את סלינקי לכל מקום, הוא תמיד בין הידיים שלי, אני
אוחז אותו ביד אחת ומותח אותו עם השניה, מסתכל ושומע את
החישוקים המתכתיים עפים מצד שמאל לימין, וחוזרים לצורה
המקורית.
לפני כמה ימים הלכתי לקניון, עם סלינקי כמובן, אני מבלה שם
שעות, בלי להיכנס לאף חנות. אני אוהב ללכת לקניון מדי פעם, לא
בשביל לקנות דברים או לראות איזה חנות נסגרה, אני הולך בשביל
המדרגות הנעות.