מי האמין שירד גשם בתקופה כזו? ובאילת? וירטיב? ויהיה קר? זה
היה יום יפה ...
זה התחיל בבוקר מוקדם, בטפטוף קל שמשתווה ליריקה .. אחר כך
במהלך היום העננים כנראה התאהבו באזור שלנו והחלו להתגודד
מעליו. היום היה מטושטש וערפילי ומי שהיה באזורים גבוהים באילת
לא ראה את אזור החוף בכלל. במהלך היום בצהרים התחילו טיפות
ענקיות לרדת, באותו רגע החלטתי שאין מקום יותר יפה מהמקום שאני
אוהבת לשבת בו שאני חושבת- ההר שממול. זה המקום שבו אני משילה
נעליי מרגליי ויושבת בפאנן עד שנימאס. רואים ממנו את כל העיר..
יש שם מקום מסתור קטן מאחורי בונקר, ויש שם סלע שאני יושבת
עליו ומסתכלת על הכל מנקודת מבט של אל או ציפור אחרת. באותו
היום רצתי לשם, כולי חיוכים, אחרי בית ספר, מנסה לתפוס כמה
שיותר טיפות ולספוג אותן בגופי, עם התיק ובלי כל מחשבה שמישהו
עלול איך שהוא לדאוג לי, רק הלכתי לשם. התיישבתי על הסלע
והנחתי את התיק לידי בטקסיות, ישבתי והקשבתי לגשם. בהר הזה לא
שומעים את המכוניות כל כך. שהגשם נרגע קצת הוצאתי מחברת ועפרון
והתחלתי לצייר את מה שראיתי. הרי אדום חצי מכוסים בעננים
אפורים ואובך, ים אפור וקשוח ומכלית נפט ארוכה באמצעו, אילת
היתה שקועה כולה ברטיבות נעימה, אפילו הבניינים איבדו את החדות
שלהם וקיבלו גון רך ומרגיע, כל האדמה סביבי היתה רוויה מים,
והירוק של השיחים (שלא היו בשפע באזור...) קיבל גוון עמוק
יותר. כל כך אהבתי את העולם באותו רגע. חייכתי והרמתי את הראש
לשמיים. ואז ראיתי אותה, היא עמדה שם מולי, כולה זוהרת, צבועה
ומיוחדת - קשת  בענן.!. עכשיו תודו כמה פעמים יצא לכם לראות
קשת בענן עם צבעים חזקים כל כך ? ולא מספיק גם היה לה צל קשת
מאחוריה ( עוד קשת עם צבעים חלשים יותר ). מול הקשת העזה לעוף
יונה קטנה, ואחרי כמה דקות עברה שם להקת דרורים. הקשת נחלשה
ואחרי כמה דקות התחזקה שוב והפכה לצבעונית ביותר. הבנתי שהגשם
עומד להתחזק ונכנסתי לבונקר. ישבתי בפנים בשקט ושוב הקשבתי
לגשם בדממה. הוא שוב נגמר ושוב יצאתי החוצה, הפעם חזרתי פנימה
מהר כי 2 אנשים התקרבו לכיוון שלי. אלו היו נער ונערה דתיים.
הם החזיקו ידיים בביישנות. הנער העמיד את הנערה מול הקשת וצילם
אותה בזיכרונו. היא היתה ממש יפה, לא ראיתי את הדמות שלה אבל
הצל שמאחוריו עמדה הקשת היה מושלם. הוא רכן לעברה ונישק אותה.
היא צחקקה, הוא כרע ברך לפניה והגיש לה משהו. התמונה היתה כל
כך יפה. היא ירדה לגובה שלו ולקחה את מה שהוא הגיש לה. היא
נישקה אותו והוא ענד לה את הטבעת. הם התארסו. משהו בלב שלי
קרס. הגשם החל שוב ליפול והם ברחו מההר מחובקים. אני נשארתי
לשבת בבונקר לבד. יצאתי החוצה לשנייה והפנים שלי נרטבו אם
מדמעות שלי או מטיפות של גשם לא ידעתי, חיכיתי 5 דקות עד
שהרגשתי את הקור מקפיא לי את קצות האצבעות ונכנסתי לבונקר.
חשבתי על ניר למעלה משעה לפני שהגשם נרגע. שהוא נרגע לקחתי את
הדברים שלי והלכתי הביתה. הדרך הביתה התארכה קצת כי חיפשתי
מחסה מהגשם. הגעתי הביתה, זרקתי את התיק והנעליים למקום שלא
יתלכלך מהבוץ ונכנסתי למקלחת. שיצאתי הגיע לי מכתב. פתחתי אותו
וקראתי, המשכתי לקרוא אותו בראשי גם לאחר שסיימתי לקרוא את
המכתב. ישבתי ובהיתי בו שעה וקצת יותר, לא הבנתי מה בעצם היה
כתוב שם אבל ידעתי על מה הוא מדבר. הוא דיבר על גשם. זה היה
מכתב יפה. נגעתי בדפים והרגשתי את הלחות שהיתה באוויר לפני
כשעה. גם שם, אצלו, יורד גשם. חייכתי לעצמי וידעתי שהוא חושב
עליי גם.