חיים הקטן ואני הינו עסוקים בלדפוק את הראש בחומר שהבאתי
מהירקן באלנבי. תמיד יש לחרא הזה חומר פיגוזי. שאיפה אחת ואתה
חוצה את הדרך לירח וחזרה. חיים החל למלא לעצמו את הבאנג
כשפושון נכנס.
שמעתי את חיים הקטן נושם עמוק האמת שגם אני לא שמעתי את פושון
נכנס. אבל אצל חיים זה לא היה בגלל ההיבהלות. חיים הקטן ופושון
היו מכוסחים. הייתה להם איזו מריבה קטנה אלה שהיו שם אמרו
שמושות זרק לחיים הקטן שהוא יזיין אותו וכולם יודעים שפושון
אומר, פושון עושה.
"אהלן פושון", זרקתי מבסוט מהקטע.
"מה קורה?" הקול של פושון זה משהו מטריף. ישר  עושה לך
אסוציאציות של סרטי מתח.
"סתם.." הקול של חיים הקטן רעד, "מעשנים אתה יודע".
"כן.." פושון לחשש כמו נחש, "אני יודע".
פושון פנה אלי "מהירקן?" שאל בקול נורמלי.
"כן", הנהנתי, "החרא הרומני לקח שלשו-מאות שקל. אבל הביא חומר
פיצוץ."
בנונשלנטיות כופף פושון את ידו ושלף לחיים הרועד את הבאנג המלא
מהידים. אף פעם לא הבנתי למה חיים הקטן מפחד מפושון. כי חיים
אולי נקרא, חיים הקטן אבל הוא בעצם נורא גדול. מאלו שאתה ישר
נותן להם מאבטח. אבל מה שאלוהים נתן בגוף, לקח בשכל. אפילו אני
שאני חבר של פושון וחיים מאז הגן מודה שחיים הוא הבן אדם הכי
טיפש שאני מכיר. בתיכון המורה שאלה את חיים מתי נוצרה מדינת
ישראל והדביל ענה שזה שורש ריבועי של שתיים. טיפש אבל מטר
תשעים בעוד שפושון הוא מטר ארבעים וחמש ולעומת חיים הוא משקל
נוצה. בקיצור איום הוא לו.
רוצה לשתות?" שאלתי את פושון, "יש קולה", הבטתי בחיים
חיים עשה כזה לא מסכן אם הראש.
"לא תודה", פושון החזיר לי את הבאנג. "מצטער שאני לא נשאר אבל
יש לי תור לרופא שינים."
הנהנתי איליו, "תחזור אחר כך?" שאלתי.
"כן" פושון הסתכל על חיים הרועד, "שמעת יא מלעון אני אחזור אחר
כך".
חיים ניסה לחייך, אבל מה שיצא לו היה מין חיוך עקום כזה. ראית
שהוא לא מתכוון באמת. זה לא חיוך שבא מהלב.
"סבבה", חיים אמר "תבוא נדבר".
"נדבר.." פושון אמר בזלזול וחייך חיוך רע.
כשפושון סגר את הדלת פניתי לחיים הקטן "מה יש'ך עם פושון. זה
עוד הקטע מהמסיבה?"
"אה, אה.." חיים הביט בי עצוב, "בסוף הערב הוא אמר לי שהוא
יזיין אותי". עכשיו חיים כבר רעד.
"נו אז.." דפוק לגמרי החיים הזה. "תגיד", פניתי איליו "מתי
הסתכלת במראה בפעם האחרונה, אה. אתה פעמים וחצי פושון. אתה
עושה פו קטן והוא באוויר אז ממה בדיוק אתה מפחד".
חיים חזר לחקות בלנדר מקולקל "אתה לא מבין.." דמעה קטנה התחילה
לנזול לו מהעין.
"מה אני לא מבין?, תסביר לי מה.." עכשיו הוא כבר הצליח לעלות
לי את הסעיף
חיים מיהר לנגב את הפנים עם ידיים מלאות שאיריות של במבה, "אם
אני אספר לך משהו, אתה מבטיח לו לספר לאף אחד?" הרים אילי
עיניים מלאות רחמים עצמיים.
"יאללה.. חיים אנחנו מכירים המגן, תתחיל לשפוך.." נסכתי קצת
סמכות.
חיים נשם עמוק "אתה יודע שאני ופושון הינו ביחד בצבא.." החל
ולמרה פני המאשרות המשיך.
"אחרי איזה שנה שירות פושון הוכר כנכה צה"ל..".
"יאללה חיים.. עזוב את מה שאני יודע תתחיל אם מה שאני לא
יודע..".
"בסדר.." נבהל מטון הדיבור שלי. ומייד המשיך במהירות.
"זה הכל התחיל כשפושון ושרית הפקידה הפלוגתית התחילו לצאת.
אחרי איזה שבוע שהפ היו ביחד החבריה יצאו למסע. אני הייתי על
גימלים אז נשארתי לעזור לשרית לארגן את הפריסה.
הכנו בלינצ'סים עם שוקלד שחר. משהו מדליק. החבריה היו חולים על
זה.
כשגמרנו את העבודה הרדיו ניגן איזה שיר שקט ואני ושרית התחלנו
לרקוד ופתאום בלי לשים לב מצא..."
זיינת אותה?.. זיינת את החברה של חבר שלך מהשכונה.." פתאום נפל
עלי הפטיש.
חיים התחיל לבכות "זה לא היה בכוונה. לא תכננתי את זה. לא
הספקתי לחשוב וכבר זה היה אחרי.
"נו?", חזרתי לגלות שליטה "מה קרה אחר כך?".
חיים ניגב את האף עם החולצה. "בבוקר פושון גילה את זה. הוא תפס
אותי במועדון ואמר לי בקול שקט כזה של מלאך המוות שהוא יזיין
לי את הצורה."

"נו, מה עשה?. הכניס לך מכות?" שאלתי.
חיים עשה לו מסכן עם הראש".
"דקר אותך?".
"לא חיים תקע את עיניו עמוק מתחת לשטיח.
"אז מה הוא עשה לך, יא זבל". צעקתי. עיצבן אותי.
"זיין אותי" חיים צרח בווליום גבוה משלי. "זיין אותי בלילה
אחרי השמירה דפק אותי בתחת המניאק."
איזה שעה שתקנו. חיים הקטן שרוע על השטיח עישן עוד סגריה ואחר
כך עוד אחת. אני חשבתי על הקטע עם פושון ועל כמה שזה בעצם לא
מפתיע. ככה הוא פושון גבר, מילה שלו זו מילה.