הטלפון צלצל. הוא לא האמין. הם אמרו לו שהוא זכה בשואב אבק.
הוא פשוט לא הבין. הוא לא היה מוכן. הוא תמיד ניסה ואף פעם לא
זכה. הוא דפק באושר על השולחן. וכן, הוא גם בכה. כאשר יבשו
הדמעות, הוא החל לתכנן תוכניות. שלא יתבזבז לו המזל שהגיע אחרי
שנים כה רבות. צריך לנצל את הפרס בחוכמה, לא לבזבז אותו סתם.
ולא, הוא לא ישתנה - הוא יישאר אותו בנאדם. אם השכנים ירצו
עזרה, כי השואב הישן שלהם שוב מקולקל - הוא יושיט להם יד, כי
לא את כולם בירך המזל. הוא יישאר אותו בחור צנוע, חרוץ ועניו.
אלו הן, כנראה, התכונות שהכי נחשבות אצל אלוהים עכשיו. וכמובן
שהוא יבקר יותר בבית הכנסת, אולי גם יניח תפילין. האל עזר לו,
ועכשיו הוא יודה לאל - מעין יחסי גומלין. בחלומותיו הוא שכב על
הגב, בביתו הנטול מאבק. הוא שחה באופוריה, באוקיינוס ענק.
לראשונה בחייו חש באושר אמיתי, כמעט משתק. הטלפון אמר לו שהוא
יצטרך, כמובן, לשלם דמי משלוח. הוא ניתק.