תדמיינו לעצמכם מצב שיום אחד, סתם כך, ההורים שלכם אומרים לכם
שהם רוצים לעזוב את המדינה ולעבור לגור במקום אחר, ואתם אומרים
כן בטח ובינתיים ההורים שלכם מתחילים בתהליכים לקבל ניירות
ואתם עדיין לא מאמינים שתעברו, וחולפת שנה... שנתיים...
שלוש...
ויום אחד אתם חוזרים מבית הספר ומוצאים על השולחן בסלון מעטפה
גדולה ומהודרת ואבא שלכם אומר שקיבלנו ניירות ועכשיו זה רק
עניין של זמן...
ופה מתחילה הדילמה, מצד אחד אתם הולכים לחיות חיים חדשים עם
התחלה חדשה ותהיה לכם אפשרות להיות כל מי שרציתם אבל לא יכולתם
להיות בגלל כל הדברים שגרמו לכם להיות אתם, אבל מצד שני אתם
מוחקים את כל מה שעברתם עד עכשיו ונפרדים מכל החברים, המקומות
והרגעים שהם בעצם החיים שלכם ונכון שיכול להיות שם כיף ושכאן
מפחדים לצאת לחצר להרים את העיתון בבוקר כי אולי הוא ממולכד
אבל כל הרגעים, החוויות, החברים, המסורת והדבר הזה שאנחנו
קוראים לו חיים פתאום נעלם והופך לחלום.
עכשיו תתארו לכם שאולי כן יהיה כיף שם אבל תחשבו על איך זה
יהיה להיפרד מהחברים ולראות את הדמעות בעיניים כשתגידו אחד
לשני "אנחנו נשמור על קשר, אל תדאג נמצא דרך..." אבל כולנו
יודעים שזה לא יקרה כי ככה זה, אנשים לא שומרים על קשר עם
אנשים שהם לא רואים או מדברים איתם כל יום למעט יוצאי דופן
נדירים שבאמת מצליחים.


אז עכשיו אני שואל אתכם מה אתם הייתם עושים לו יום אחד הייתם
צריכים למחוק את חייכם ולנסוע?