ואו לזה חיכינו כבר המון
מוסיקה כזו מעבר לדמיון
סוף סוף יצא הדיכאון מהארון
ועכשיו הוא מנת חלקו של כל אדון

איפה הייתם עד עכשיו
עצב וכאב בכל לבב
למה טרחתם אותנו להסתיר
זעקתנו בוקעת בכל העיר

מר מר זה הפזמון
צער ויגון
בכל יום ראשון

שני ושלישי הסיפור
לא נגמר
לעצב אין סוף
והיאוש בדד לא נותר

קומי משנתך
מדינה אפלה
התנערי מדנס בחשיכה
הלא תראי אותנו
שרים כאן ברון
העצב הוא הוא הכח
תרופה להגיון

יאלה לכו אליטות ישנות
ותנו לנו רק לבכות
עם מוטי נקום
ואיתו גם נישן
אין ספק משב רוח רענן


ואם זה הטעם של ההמון
אז כנראה
מגיע לו כזה פזמון