בגלל היותה אדם מלומד לא האמינה אנה וונדר באמונות טפלות, לא
בחתול שחור, לא המראה שבורה ולא במספרים. לכן כשפגשה באחד,
בגבר שלו האמינה שצפתה כל חייה, לא ייחסה חשיבות מיוחדת
לאמונות שלו, כי מלבדן היה כל מה שחלמה.

כולם אמרו שהיא כבר תישאר כניראה רווקה לתמיד, למרות שניהלה
בחייה כמה מערכות יחסים די מוצלחות.
היא לא הייתה אפילו בת 35 וכבר נשאה תואר ד"ר לפיזיקה שימושית.
היא שלטה במספר שפות על בוריין, ונראתה כמו הנשים שנערים
צעירים חושבים חולמים עליהן במחשכי חדריהם.

הם נפגשו במקרה בלבד, או כמו שהוא אמר בזכות יד הגורל, כששניהם
שלחו יד לאותו בקבוק אחרון של יין אדום צרפתי. שניהם גיחכו
למקרה, וכשהרימה את עיניה לראות את האדם שעומד מולה היה לה כבר
ברור מה היא רוצה. וכבר באותו ערב הם נפגשו בביתה לחלוק ביין
בזמן ארוחה לאור נרות.

הוא סיפר לה שהוא איש עסקים שבא לאזור למספר שבועות לסגירת
עסקה חשובה. כמה מצליח היה הוא לא סיפר לה, אך אנה הבינה זאת
במהלך השבועות החולפים לפי המתנות שהביא לה.

אחרי שבוע שיצאו יחדיו, כל ערב, גילתה שכל מרפסת הכניסה שלה
מלאה ורדים. היו שם לפחות אלף ורדים, אדומים אדומים, מושלמים,
נראה היה כאילו משהו טרח לברור אותם אחד לאחד.

אחרי חודש, הזמין אותה לארוחת ערב מפוארת, בפאריז, בשאנז
אליזה. לקח להם רק עשרים דקות במטוסו הפרטי. שם, בפעם
הריאשונה, היא ראתה כיצד הוא נבהל ממראה, בכניסה למסעדה,
שהייתה שבורה בפינתה, ולא היה מוכן להיכנס עד שלא הסירו אותה
מהקיר. כמובד שלכבוד איש שכמותו הם הסירו אותה בשמחה.

שם, בארוחה , הוא סיפר לה שבארצו כולם מאמינים בדברים מעין
אלה. עד השעות הקטנות של הלילה, בעוד היא מאזינה בסקרנות כנה,
פירט לה על כל אמונותיו ואיך חיי ארצו מושפעים מאמונות אלו.
"האמונות", הוא אמר, "משתנות בהתאם לרצף האירועים, בימים אלו,
למשל, מספר המזל שלי הוא 17, שהשתנה אך לאחרונה, וכאשר גיליתי
שגילך כפול ממספר המזל שלי, ושיום הולדתך חל בתאריך הזה, הבנתי
שאת האישה שבליבה אני צריך לזכות, הפעם אני אחזור לביתי
כשזרועי שלובה בזרועך, אם תיאותי להינשא לי", למרות שבדרך כלל
הייתה שקולה ומחושבת, הבינה שאין היא רוצה לפספס את הדבר הטוב
ביותר שקרא לה, על ידי התלבטויות, ולכן הסכימה בו במקום.

היה לה ברור שהיא תצטרך לזנוח את מחקרה ואת מולדתה, אך הוא
הבטיח לה שעם קשריו היא תוכל להרחיב את מחקרה ללא הגבלה
במולדתו שלו, ואף להתרחב לתחומים נוספים אם תחשוק נפשה בכך.

לא עברו להם מלבד ימים ספורים ואביו באו לפגוש את בחירת ליבו
החדשה של בנם, הוא לווה באישתו שלה הוא קרא "האשה הראשונה
שלי", ואנה חשבה שזה ממש רומנטי, בדיוק כמו שבמדינתה שלה קראו
לאישתו של המושל "האישה הראשונה", השתמע מזה לגביה שאין לו אדם
חשוב יותר, או יקר יותר, מאישתו. במהרה הם נישאו, בחתונה צנועה
אך מפוארת בחצר ביתה.

לאחר החתונה הוריו טסו לארצם, ואנה ובעלה הטרי שטו בשיט
תענוגות, בספינה של המשפחה, גם שם הוא לא הפסיק להרעיף עליה
מתנות ופינוקים. היה נידמה לה שמאחורי כל דלת שפתחה יש משהוא
שמחכה לה ממנו. פרחים, תכשיטים, ועוד מיני דברים שמצאה שם.

לא הייתה מאושרת ממנה בכל העולם, היה ברור לה שהיה שווה לחכות
כל השנים האלו לאיש הנכון. הם הגיעו לארצו בשעת לילה מאוחרת
ולכן הבטיח לה שיעשה לה סיור בארמונו וארצו למחרת היום, ואז גם
תוכל להכיר את משפחתו המורחבת.

כאשר הם הלכו לחדר השינה היא ראתה שעל הדלת צוייר המספר 17,
שהיה המספר שבזכותו התחתנו, וכשנכנסו לחדר השינה היה מונח על
המיטה חלוק לבן חדש שעל גבו היה רקום גם כן המספר 17. אנה כל
כך התרגשה מהמחווה הרומנטית שדמעות זלגו מעינה. באותו לילה הם
עשו אהבה ונירדמו חבורים זו בזרועות זה.

היא התעוררה בשעת בוקר מאוחרת וגילתה שהכר לידה ריק, היא
נתמלאה אושר וחיוכים כשניזכרה בליל אמש. היא קמה ממיטתה, לבשה
את חלוקה החדש, ועצרה להביט בחדרה. מימה לא ראתה חדר מפואר כל
כך במציאות, הוא היה גדול כמו שלושה חדרי שינה, היה בו שולחן
איפור יפיפה, שולחן כתיבה, מרפסת עם נוף משגע, שטיח מקיר לקיר
ואמבטיה צמודה, מדהימה, שגודלה לא נופל מגודלו של חדר שינה
ממוצע.

בצידו השינה של חדר האמבטיה ראתה דלת נוספת, היא שמעה מעברה
צלילי מוזיקה נעימה ופתחה את הדלת כשחיוך גדול מתפרס על פניה
כמצפה להפתעה נוספת מהאיש הרומנטי ביותר שפגשה בחייה. ואכן
ההפתעה לא איחרה לבוא.

היא צעדה לתוך חדר גדול מימדים, מעין סאונה מפוארת, במרכז החדר
היה בעלה היקר מוקף בנות יפיפיות, היא לא ספרה כמה בדיוק, אבל
המספר החל לחלחל בראשה אט אט, בזמן שהוא חייך לעברה, היא קלטה
שלבושן של שאר הבנות הוא כמו לבושה שלה, רק שמספרים אחרים,
נמוכים משלה, היו על חלוקיהן.