כך עברו להם חודשים מספר; חודשים של הופעות, של סמים, של אי
ודאות, של קשיים, של כאבי ראש, של סבל, של הלהקה, של הצלחה
גובלת, של עיתונים, של טירוף חושים,
--חודשים משוגעים, של מנדי ושל מיכאל.
מאיה ומיכאל שכבו להם במיטה, בין הופעה להופעה, בין הזרקה
להזרקה.
"אז מה יוצא לנו מזה?", שאלה אותו בלא הקשר.
"ממה?"
"מכל מה שקורה.."
"מה קורה?"
"שום דבר...זה העניין!"
"נו אז?"
"אז זהו! אוח, אתה והחברים שלך.."
"יהיה בסדר..", חייך לעצמו.
"לא, לא יהיה, נמאס לי כבר.."
"ממה?..", שאל בתמיהה.
"מהכל!..אני לא יכולה יותר.."
"את לא חייבת..", אמר בלית ברירה.
"הא כן!?- בסדר..", היא צעקה וקמה מהמיטה.
לפתע, בלי כל התרעה מוקדמת, קמה מאיה ויצאה מהחדר.
מיכאל רץ אחריה, "לאן את הולכת?", שאל.
"רחוק מכאן..חוק מהכל..ממך..", אמרה ודמעותיה זולגות באיטיות.
"מה?! ככה..?..את..את..זורקת אותי?"
"כן, כן.."
"אסור לך!", צרח.
"מה אסור לי?, מה?!, אתה סך הכל מסומם, זמר מסומם, בהנף אצבע
אני יכולה להרוס לך את הקריירה, אבל במקום זה...אתה הורס את
שלי.."
"איזה?, מה?, לעולם לא תיהי שחקנית ולא כלום.."
"יודע מה...לך תזדיין..נאמס ממך..", היא צעקה ופתחה את דלת
הדירה.
"כבר הייתי שם!", מאיה נאנחה ויצאה מהדירה.
מיכאל הלך לו לחדרו, שכב חזרה על המיטה.
הוא הרעיף לעצמו או לאוויר אוסף קללות מרשים, הוא צרח, בכה,
היכנה בדברים ובעצמו. סך הכל- השתגע.
"טיפש..איך הרסת..הכל..",אמר לעצמו.
מיכאל פתח את מיגרתו הקבועה והוציא משם קופסא מלאה בכדורים.
הוא לקח מספר לא רשמי של כדורים ונשכב על המיטה, נפל.
"חכה חכה הוא ישמע מה קרה..!", אמר דרור באושר.
"תירגע, תירגע...", חייך אליו מוטי.
"בסדר מוט'קה.., אבל תראה..זה לא סתם!- מבין אותי?", התלהב
אליו חזרה.
"שתקו, יאללה נו, דפוק בדלת..", ניסה יוני להשתיקם.
בזז, נשמע הצילצול האופייני.
הם חיכו בחוץ במשך מספר שניות וצלצלו שוב, אין עונה.
"אחח, הבנזונה בטח ישן, דרור יש לך עדין מפתח כאן?", שאל
יוני.
"בטח, אחי..אלא מה..", אמר והוציא את המפתח מכיסו.
דרור פתח את דלת הדירה בשקט יחסי וכולם נכנסו.
"צא מהמבטח!", צרח יוני למוטי.
"רק לוקח משהו קטן..נו..", צעק מהמטבח.
"ממ..חברה..אני חושב...שמשהו קרה למיכאל..", גמגם יוני.
"מה?!", צעקו דרור ומוטי ואצו לחדרו של מיכאל.
"אוי"
"כן.."
"הוא נראה מת..", אמר דרור.
"כן..", הוסיף יוני.
"הממ, טוב..מה נעשה..?", שאל דרור.
"נתקשר לאמבולנס!", הציע יוני.
"לא, לא..אסור..יאשימו אותנו..לא טוב..", אמר מוטי בחרדה.
"אז מה נעשה חכמולוג!?", אמרו יוני ודרור יחדיו.
"נתקשר..נעשה..הא..כן...זאת..הפסיכית..מנדי..", גמגם מוטי
לעזרה.
"וואלה, כן..שניה..", אמר יוני ולקח את הפלאפון מהשולחן שבחדר
והתקשר למאיה.
"המ..מנדי?"
"כן..היי, מה נשמע?", שאלה בחברמניות מוחלטת.
"אצלי..אצלנו, בסדר..אבל..", החל להגיד,
"אבל מה?...נו מהר אני פה על הקטנוע..מסוכן..", צחקקה.
"מיכאל..אני חושב..", שוב החל להגיד.
"מה יש לבנזונה..?",
"הוא מת, אני חושב..", שלף במהירות.
"מה?!",
"המ..הוא נראה כחול כזה..מת.."
"איך?!", שאלה בפליאה.
"לא יודע..מאיפה לי..ציפיתי שאולי את תדעי.."
"אוח..אויש...אני אשמה..", אמרה לעצמה..
"מה?"
"לא משנה, ביי..", אמרה וניתקה את הטלפון במהירות.
"מה עשיתי?", אמרה לעצמה, "עכשיו הוא מת..ואני
כאן..ובגללי..אוחח", התרגזה.
בלית ברירה נכנסה מאיה במשאית שחלפה מולה.
מתה.
"אוקיי..מה נעשה עכשיו?", שאל דרור.
"...אין לי מושג.."
"בסדר..רגע..יש לי רעיון...", אמר דרור.
"חכו רגע..הוא...הוא..חי..כן..", אמר יוני.
"מה!?", אמרו יחדיו מוטי ודרור.
"אהלן חברה..מה נשמע?", שלף מיכאל, חצי שפוך ומסומם להפליא.
"הא!! מיכאל!!", אמר דרור וטפח על שכמו.
"וואלה כן..הכל בסדר..מה נשמע אתכם? מה אתם עושים פה?", שאל
באדישות יחסית לאדם חצי מת.
"אנחנו..באנו לספר לך משהו..", יוני לקח יוזמה כדובר השלושה.
"ש..?",
"כן..תראה..אנחנו.."
"מה? מה?", איבד מיכאל מסבלנותו.
"אנחנו יוצאים לסיבוב עולמי!! עולמי!", צרח.
"וואא! מגניבבב, מתי?", קפץ וריקד.
"עוד היום.", אמר דרור.
"עוד היום?", שאל בתמיהה.
"עוד היום...כן..תתחיל לארוז..", חייך.
"וואלה, יאללה אחלה...שניה..אארוז..", ציחקק ורץ להביא מזוודה
מרחבי הבית.
"וואלה יוני, תדליק רדיו...כבר 2 יש חדשות..", אמר מוטי.
"מה הקטע שלך עם החדשות?"
"מה זה משנה..תדליק.."
"טוב טוב".
יוני הדליק את הרדיו, החדשות החלו והיו כתמיד עם המלחמות
והרציחות והצרות הרגילות, אך קצת לפני מזג האוויר, במקביל
לפינת הספורט היה דבר אחד:
'היום נהרגה בתאונה מאיה ביינשוק, חברתו לחיים של הזמר השנוי
במחלוקת, מיכאל אלטמן, סולן להקת 'כרום ניקל''.
"קטעים!", אמר מוטי, "אנחנו ברדיו!", התלהב.
"שתוק!", אמר יוני, "אוח שיט..היא מתה.."
"טוב מילא..מיכאל!!, מנדי מתה!", אמר דרור.
"לא נורא!" צעק מיכאל מהחדר השני, "אנחנו כבר לא ביחד".
ארבעת חברי הלהקה עלו למטוס המיוחד שסיפקה להם חברת ההקלטות
הבין-לאומית, 'באנטיוס רקורדס', והתיישבו במקומות המוקצים
להם.
היתה זאת שעת לילה מאוחרת, מזג האוויר בחוץ היה סוער וסופת
ברקים עגנה מעל חוף תל אביב ופנים הים התיכון.
"לא מסוכן היום, הא?", שאל יוני דאגה.
"שטויות..", ענה בהחלטיות דרור.
המטוס התרומם באוויר וטס לכיוון ארה"ב, לשם המופע הראשון שלהם
שם, כל המסע הופעות..
לאחר מספר דקות של טיסה, פגע ברק במטוס.
המטוס החל נופל מטה, מתרסק, זמן רב לא עבר בין פגיעת הברק
להתנגשות במי הים התיכון, בסמוך לחוף.
דבר אחד היה אפשר ואמר מיכאל בזמן זה,
לא משהו חשוב, לא משהו עצוב..סתם, "סעאמק..".
וכך כל חייהם עוברים כנגד עיינהם, ממש כסרט זול, כל הפחד והכאב
וההמשכיות, נגמרו..כל ההצלחה, אין יותר, מי יודע מה יהיה כתוב
בעיתונים, הם מוכנים למוות, בעל כורחם.
המטוס התנגש בים, והתפוצץ.
חלקיו עופפו לכל עבר והעשן הסמיך שיצא מגוף המטוס נראה למרחקים
עצומים.
תוך רגעים מספר הגיעו ספנות משמר החופים וחיל הים למקום,
לעזור..איכשהו.
לא הרבה ניצלו, אף אחד לא ניצל בעצם, רק מיכאל, במזל.
מיכאל יצא עם פגיעות גופניות ושברים רבים, הוא הוכנס למרכז
השיקומי המצליח ביותר והשמור ביותר שם לא רק גבר על השברים
שספג מההתרסקות, אלא גם על ההתמכרות שלו, לסמים..ובכלל, על
הסבל שלו, מות חבריו, מות להקתו.
לאחר מספר חודשים שוחרר מיכאל מהטיפול השיקומי, הוא הרגיש קצת
יותר טוב, עדין מתגעגע אך לפחות לא שבור פיסית או שוב בעסקת
הסמים, או המוזיקה.
ללכת לנגן היה מיותר לדעתו, גם ללכת לקברם של חבריו, זיכרונם
לברכה, היה די מיותר לדעתו, הוא רק היה שם.
הוא החליט ללכת לקבר של מאיה, 'מנדי', הזאת שספק מתה ספק
התאבדה לאחר שנודע לה שמת הוא, עצמו- כביכול. הוא לא יכל לשכוח
ממנה פשוט.
בהגיעו לקברה הניח פרח ודיבר איתה, עם קברה, עם רוחה.
"נו..אז..מצטער..", אמר לאוויר.
"כן, אני יודע שכל הסמים והעסק המלוכלך של המוזיקה עשו לנו
צרות, מכל מיני סוגים, אני לא יודע מה איתי..כל חבריי הטובים
מתו, כולם, ועכשיו לא נותר לי דבר..", הוא החל לבכות.
הוא לא יכל לדבר יותר, אבל דבר מסוים אמר לו שהוא אולי חסר כל,
אך הוא צריך לפחות לעזור לאחרים, שלא יחזרו על אותה הטעות.,
מיכאל הניח אבן מאבני המדרכה על קברה והלך לדרכו.
וכך יכל מיכאל לעזור, לעצמו או לכולם, לפחות למישהו. אך עכשיו
מיכאל היה חסר כל, חסר להקה שמשמעה חסר עבודה, חסר מאיה שמשמעה
חסר אהבה, חסר הכל..אך המשיך הוא לשיר, שר בלי סמים, שר נגד
הסמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.