עוד שיחה ארוכה, של עוד יום השבוע,
שהתחיל קצת לחוץ ונגמר... די רגוע
מדברים התחלות חדשות שבלב
ואין סיכוי שהיא פתאום תתאהב!

עוד מעט היא תתחיל לדמם
ושלא תשכח את זה לפני שתרדם
הדברים הם רכים, נעימים, נמרחים
ואיך משתלבים ומחמיאים וצוחקים.

ומחר ניפגש אם יצא - אתה יודע,
ואני מתחילה קצת להשתגע.
כי אולי יש פה משהו? ואולי אני ביקורתית,
אבל שתדע לך, אני בחורה איכותית!

אם תהיה קצת סבלן ונחמד ומשקיע
אולי בסוף - תקבל אצלי גביע
של נשיקות וחיבוקים
ובלי אף ניתוקים
של שיחות וזמן-אויר
וכשהחושך יחוויר
אצלך
בדירה
כשאבוא בשנית,
ותכין לי קפה ותגיש לי עוגית
ואז רגע לפני שאנשק את פניך,
לא כי תרצה, כי פשוט לא תהיה עוד ברירה - אני עליך...
אולי... אסיט את פני ממך כמטוטלת
כמה... כמה שאני מבולבלת...

אז נכון. אמרת לי: "אין בעיה מתוקה
קחי לך כמה זמן שאת צריכה"

ואם הקארמה שלי תאכזב?
ובמישהי אחרת אתה פתאום תתאהב?
מה תגיד לי? "תשמעי חמודה..."
ושזה לא אני? שזה בעצם אתה?
ואז איך ארגיש? בודדה? עצובה?
אני בכלל מכירה אותך?
איך נכנסת לי פתאום למסגרת?
אולי תמצא לך מישהי אחרת?!
לפעמים בלילה, כשאני שומעת אותך קרוב,
בא לי לרגע שתצפצף לי מהרחוב
ואז תוך שנייה - מיד תראה שבפנים
שהעניינים אצלי בלב מאוד מבולבלים...

אז אולי לא בלב, הרי זה משהו אחר...
ומה יקרה אם לא נדבר?
מי כל לילה יתקשר?
איך נקלעתי למקום הזה?
מאיפה אני יוצאת?
ומה לעזאזל אני מרגישה באמת?

אני בסדר גמור, אבל שונאת את החורף
ועכשיו כמעט סתיו
ואני...
אני עינב