בגידה וכאב,
למה לך להיות עצובה בפינה ?
תהיות, השאלות לא מיד נפתרות,
עדיף הפעם לעזוב
מלהתעמת ממכאוב לב המשוואות.
העיניים גדלות - כמו בדולח מבריקות,
דמעות הן דמעות,
בגידה וכאב - מכל הצביטה שבלב.
חוזרת לילדותה, למה, למה שואלות פניה,
ורעד של כוזב - כמו החורף הנושף
רוח מצמררת קרירה.
להתנגד להמשך,
האפשר לצאת מפינות עצובות ?
מכל צביטה שבלב - הלב בוגד, החושים מטעים...
עדיף הפעם ללכת מבלי להביט לאחור,
החורף צוחק ברוח קפוא, הקיץ עוד יבוא והאביב (אותה) ישחרר.
רכבת לנהריה - חיילת בוכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.