הגרסה המתוקנת  ד"ר סוס דיסלקט גאה
זהו החדר, המואר באור יקרות, שבו מאוחסנים צמחי הזוהר של
החיים, מדף על גבי מדף של כוסות קלקר גוציות, כוס עבור כול
מחזור.
הרשרוש הכללי של העלים המתנועעים ברוח הונטה מזכיר את גלי הים
המתנפצים על חוף החולי. לפתע נשמע צלצול טלפון "מן מי מפריעה
לי באמצה הסטלה? הייתי בסרטים שחבל על הזמן" צלצול נוסף נישמע
מפלח את האוויר "עוז קום תענה"  אמרתי בעצלנות "למה אני ולמה
לעזאזל הטלפון שלך רחוק כל כך מהמיטה?" הוא צעק בקושי "דבר
ראשון הוא לא רחוק, שני צעדים זה באמת לא יותר מדי, ושלישית
אני יותר מעושן אז תקום אתה". צלצול שלישי נשמע ברקע הויכוח
השקט, בדרך כלל פה זה צריך להיפסק ,אבל לא הפעם. הפעם זה נימשך
ונימשך, וגם הצלצול נישמע ארוך מתמיד, מין צלצול עמום ומתמשך
לעבר החלל שבן עוז לביני.
"טוב, טוב אני יענה" אמרתי בחוסר רצון והסיבה היחידה שהרמתי
היא בגלל שהצלצול מה זה התחיל לעצבן אותי.
זה כאילו שאם בעבר הצלצול חלף בננו, אז עכשיו הוא ניכנס לנו
ישר למוח. הרמתי את השפופרת "הלו, הלו, מי זה? מה? אני לא
שומע" אמרתי בערעור "הלו" נשמע הקול חזק, חד וברור ואז זה
נאמר, מילה אחת ששווה אלף טלפונים, מילה שבכוחה היה להפיל את
לנין, סטלין ומוסוליני ביחד.
"נופלים עליך"
"מה? אמרתי, תחזור על זה". "עוד שלושה ימים נופלים עליך".
"אודי? זה אתה?" אמרתי בהיסוס למרות שידעתי בדיוק מי זה "כן
חמור זה אני, מי זה עוד יכול להיות" ,"למה? מי? כמה ?" אמרתי
בבלבלה גמורה.
"הלשינו עלינו"
"מי אלשין?"
"חברים אני מניח, אלה מי עוד יכול? אנשים שדיברו יותר מידי,
הסתבכו וסיבכו אחרים".
"שיט! מה עושים?" אמרתי בכנות גמורה.
"אני אישית יורד לסיני, יש להם צ'ארס ממש טוב, עד שייגמר הבלגן
ואז חוזרים לעשן את הזבל מעזה".
לפתע עוז התערב "מה קורה אח שלי הכול בסדר?"
"כן, כן " עניתי לו "אבל נופלים עלינו מחר".
מהצד השני של השפופרת ,אודי התחיל להיות חסר סבלנות "טוב ביי
אחי אני יורד היום אז... תשמור על עצמך"
"כן, כן אני ישמור" אמרתי בחופזה וניתקתי.
הסתכלתי על עוז שהחזיר לי מבט מרוכז ישבנו עם מבטים מרוכזים
אחד בשני  עד שהתפרצנו בצחוק מתגלגל שנימשך שעה שלמה.
קודם כול נישן עד שתעבור ההשפעה אמרתי בהחלטיות ואז נכין
תוכנית .
ההצהרה נפלה על אוזניים ערלות מכוון שחברי כבר נירדם על הרצפה
מתחת לשולחן המחשב.
"קום, קום כבר!" נשמעו מעלי הצווחות פתחתי את עניי ומולי עמדה
דמות שפופה לכיווני
"אתה מוכן לתת לי אוויר?" אמרתי בעליצות.
עוז נסוג אחורנית "אההה" הוא אמר בהיסוס "אם מה שזכור לי
מאתמול נכון, נופלים עלינו"
"יו! הזכרתה לי" אמרתי במקצוענות "צריך להכין תוכנית פעולה,
לקבוע אסטרטגיה ממש כמו בצבא" עוז ניראה מוטרד הוא אמר "זה ממש
לא טוב", "לא אל תדאג "אמרתי לו "זה יהיה בסדר, אני מקווה
לפחות".
התיישבנו על המיטה ,חיפשנו מחברת אך מכוון שלא הייתה בנמצא
(למה לעזאזל שתהיה לי מחברת) השתמשנו בבריסטול של הפילטרים,
ארגנו עיפרון סרגל וקלמר חדש של אוניל. את הישיבה פתחנו כמו
בכול ישיבה בג'וינט שמן באיכות גבוהה.
בזמן האחרון אני לא מתפשר באיכות, וזה ממש מרגיז את החברים.
"טוב התחלתי ככה זה הולך קודם כול מעלימים את כול החומר, הכול!
מנקים טוב, טוב! את המגירה. מעלימים את המבחנות והניירות,
הכול! נחביא את זה אצל איזה סחי בלוק אחד, לא יחשדו בו לעולם.
צריך לקנות את הגלולות האלו מה שמם? לא משנה, אלה שמנקות את
השתן. מבצעים עוד תוכנית סודית שיש לי בראש, והכי חשוב זה
להעלים את הארון!
וזה כולל לפרק את הפלורוסנטים להוריד את הניירות כסף ונטה
למחבוא, דשנים למיניהם למחסן, והצמחים?!? הםם... צריך לחשוב על
מה לעשות איתם..."
לפתע עוז התפרץ: "לא רק לא להרוג אותם אני מה זה בונה
עליהם..."
"בסדר תירגע אח שלי נסדר הכול" אמרתי בביטחון למרות שלא היה לי
אחד כזה "אולי נשתול אותם באיזה גינה ציבורית או משהו כזה"
"סבבה" נשמעה הנהמה משמאלי  "העיקר שישארו בחיים, ואני גם ככה
נוסע מחר לתל אביב אז אני יקנה את הגלולות".
"טוב "אמרתי ברצינות "אבל הניקיון היום בערב!"
"אבל עכשיו ערב!" עוז אמר בתרועת ניצחון.
"מה ישנתי כול קח הרבה זמן?"
"כנראה ש...כן" המשפט נאמר בצחקוק מלגלג.
"בסדר, בסדר, התרתי בו, אבל אל תפשל!"
ניקינו, סידרנו, פירקנו, מה שנישאר לנו זה להביא את הציוד
למישהו ,לגמור את החומר ולמצוא בית חדש לצמחים.
החלטנו שאין זמן יותר טוב לגמירת החומר מאשר עכשיו.
למחרת בערב נשמעו דפיקות רמות בביתי פתחתי את הדלת.
"כנסו!" אמרתי בעליצות "תשתו משהו?"
"כן גרס" אמר קול עבה.
"אתה יודע שניגמר" אמרתי בצחקוק "ועוד אומרים שזה לא ממכר
"לא אני לא מכור זה פשוט כיף לי, באמת!"
שלושתנו צחקקנו.
"עוז עד לנפילה לא מעשנים ברור!?!"
"כן, כן!" אמר עוז בקול חנוק.
"למה אתם צרכים אותי?"
"גיא אתה הנשק הסודי שלנו, אמרתי בהערצה ,רק בזכותך נשרוד את
העידן הזה"
"או קי מה אתם רוצים?" הוא אמר בחשד שאופייני כול כך לסחים
בלטות שכמותו.
נתתי לו נרתיק משקפיים זהה לנרתיק שלו, בגלל שקנינו ביחד אז
קנינו אותם משקפיים
"מה יש בנרתיק?"  שוב בטון חשדני
"ציוד צלילה!"  עוז נהם "מה אתה חושב? מבחנות וכאלו לא יותר
מידי מפליל רק שמור שהמשטרה לא תראה וזהו, סבבה?"
"כן אני חושב שכן" גיא ענה בקול הססני.
"יופי!" "עניתי "אני באמת שמח, עכשיו עוז מה על הגלולות?"
"אמרתי לך אני שונא שהיא לוקחת את הגלולות האלו! אני באמת
מעדיף קונדום"
"לאאא! טיפש לא הגלולות האלו הגלולות שמנקות"  אמרתי בסליחה
עוז השיב בקול אדיש "אהה... אלו... לא קניתי".  
הבעת פני הוחלפה מארשת משועשעת על חבר טיפש לארשת ממש ממש
כועסת על חבר אידיוט  "למה לא יא טמבל ים ?!?"
"בגלל שהיה כתוב על האריזה- "לא להשתמש לפני בדיקת סמים" ובגלל
שעמדנו לעשות אחת כזאת אז לא קניתי".
המילים נאמרו באדישות ופשטות קורעת לב אם זה לא היה מצב חירום
הייתי בוכה מהמשחק המצוין של חברי לאופרת הסבון.
אבל זה כן היה מקרה חירום אז פשוט הבאתי לו מכות. "אי אפשר
לסמוך על אחרים סטלן צריך לעשות מה שסטלן צריך לעשות!"
"וזה?" עוז שאל במבט חוקר ומקווה לטובי
"לעשן" עניתי בפשטות.
עלינו למעלה וירדנו על מחסן החומר. תמיד משאירים למקרה חירום.
שמנו ברקע את magnet של blueroom ותפסנו ראש אחרון ליומיים
הקרובים.
בבוקר קמתי רגוע מתמיד ,הרי ידוע שמריחואנה עוזרת בשנה טובה
יותר, ושמתי פעמי לעיר הגדולה והמסריחה אם יורשה לי לציין.
הגעתי לתחנה המרכזית ממש מגעיל מה שהולך פה אבל מילה, ניגשתי
לפיצוציה הקרובה וביקשתי את הדבר הזה שמנקה את השתן.
"מי מה?" המוכר שאל בקול מתרומם.
"מחיידקים! מה ניראה לך שהתחנה זה קופת חולים? שמנקה מthc
ליכלוך של גרס, יש או אין?"
"אין, אבל בשבילך יש".
"כמה?" שאלתי בבוז.
"כמה מה? שמלכלך או מה שמנקה?" "לא תודה אני רוצה רק את המנקה,
מבין? החלטתי להפסיק עם המלכלך" אמרתי בביטחון מצוחקק.
"אהה... בחירה נבונה אבל אם בכול זאת תרצה להתלכלך יום אחד
אז..."
"כן, כן, אני ידע איפה למצוא אותך. תודה, הינה חמישים שקל
ולהתראות"  אמרתי בצפייה לגמור את העיסקה מהר ובטוח למרות שזה
חומר חוקי לגמרי.
מדינה מטומטמת אבל מילא. עברתי ליד חנות תקליטים עוד פעם
blueroom אבל הפעם מהאלבום radio לקח לי שלוש שניות לזהות
electromagnetic בו נה לאנשים האלו יש משהו עם מגנטים אבל
מילא. נכנסתי לחנות קניתי את freestyle של hom-mega אחלה דיסק
באמת נחמד יצא ב- 99 ועדין להיט.

"גברת! תגידי לאוטובוס לחכות לי" צעקתי
רצתי כמו מטורף במסופים של התחנה אבל בסוף הגעתי, אני בבית.

"איך אוכלים את זה" עוז שאל.
"מה אתה שואל אותי? אתה זה שמומחה באכילות" אמרתי בציניות
גמורה.
"חהחהחה ממש מצחיק בטוח יש פה איזה שהם הוראות, אהה הינה זה"
עוז נישמע ממש מופתע מעצמו ,"טוב זה ממש קל".
"אז יאלה בו נעשה את זה כבר" לחשתי בלחץ.
בלענו ואז ירדו לטיול לחפש בית לתינוקות שלי. לבסוף מצאנו איזה
פרדס נטוש שההשקיה בו הייתה עדיין מחוברת הפעלנו אותה ושלחנו
את הבייביז למסעם מחוץ לבית, לעולם הפראי של מאנייקים, רוחות
משתוללות, וילדים זבי חותם שקוטפים כול עלה מעוצבה.
ועכשיו למבצע הסודי ביותר.
"מה זה?" אמר עוז מסוקרן ונסער כאחד.
"בוא" אמרתי לו, והמשכנו בדרכינו, באמצע קטפתי קצת נענע .בבית
יבשתי אותה במיקרו, או ...מצב כול כך מוכר יבוש הפרחים הרטובים
במיקרו...
הוספתי פרש ,לא שלי של עוז, אני לא מעשן הייתם מאמינים ?
בכול מקרה קססטי טוב טוב, אחסנתי בקופסת גפרורים, והחבאתי מתחת
למיטה.
בלילה התארגנו לישון עוז נישאר לישון אצלי.
בבוקר קמנו למשמע דפיקות רמות, למרבה הפלא הצליל לא היה עמום
או חותר במוח הוא היה פשוט ומעודן, אך רם למדי.
"מי סה?" אמרתי בפחד, מי אמר שמריחואנה לא גורמת לפרנויות, "זה
המשטרה "נשמע הקול מבעד לדלת.
"ב.. בס.. בסדר אני כבר באה" אמרתי בהיסוס שכן לא ידעתי אם אני
באמת מתכוון לפתוח ת'דלת. לפתע כול התוכנית המושלמת שלי
התפוררה נמסה ונעלמה.
יו זה ממש השג לתוכנית אחת לעשות כול כך הרבה דברים, מה לא
ככה?
אבל בלית בררה פתחתי את הדלת.
"שלום א... אדון שוטר. מה הכבוד לארח את נציג החוק והסדר
במדינתי הצנוע?" בעודי מדבר חזר אלי קולי הבטוח. השוטר ענה לי
באגרוף מהיר ולא כול כך חזק ללסת. כנראה שלא מאמנים אותם יותר
מידי.
"מה עשיתי אדוני?"  ידעתי שאם אני יבקש ממנו את מספר השוטר שלו
הוא לא יטריד אותי יותר מידי. אבל משום מה רציתי להתגרות בו.
"יש לי צו חיפוש בדירה". בעודו אומר את הדברים האלו הוא הראה
לי דף שבזמנו נראה לי מחליף צבעים והאותיות עליו ריצדו באופן
מוזר.
מסתבר בדיעבד שהמכה הכן גרמה לי זעזוע מוח קט אבל אני יסתדר.
שוטר שלא ראיתי שניכנס פנימה התקרב לשוטר הראשון ואראה לו את
קופסת הגפרורים שלי.
"מה זה אהה?" נישמע קול כבד.
"זה נענע"
"כן בטח ואני טינשמת..."
האמת שלא ידעתי שיש לשוטרים כזה הומור או כזה ידע כללי, מי
יודע מה זה טינשמת חוץ מימני.
אולי בגלל שזה הסיפור שלי אז השוטר בו ניחן בחוש הומור יוצא
דופן וידע על חיות הבר.
"באמת! תריח!" אמרתי בביטחון.
השוטר פתח את הקופסה ולקח חופן מהעשב רחרח, שאף, גילגל עישן
ואז החליט שאם זה גרס אז האיכות שלו באמת גרועה ואני באמת
עלוב.
אבל יכול להיות שזה נענע.
השוטרים איימו שיעשו לי בדיקת שתן אני שידעתי שבדיקה כזאת עולה
כסף רב אמרתי "סבמבה ואני גם ישלם עבורה".
השוטר שניצב במלכוד בחר בדרך הקלה ונתן לי אגרוף אך זה שלא כמו
אחיו הכניעה אותי וסחף אותי לארץ הסרטים המצוירים.
התעוררתי בתחנת המישטרה אם כוסית קטנה לידי...
"תשתין!"
"מה?"
"כן, כן אנחנו עושים לך בדיקה, פוחד?"
"כלל וכלל לא"
"אז מה הבעיה?"
"אין", אמרתי בחיוך שהכאיב לי בגלל החבורה בלסת השנייה, ניגשתי
לשירותים השתנתי לתוך הכוס והעברתי לשוטר.
לאחר שתי דקות שיחררו אותי בגלל שהקצין הסביר לשוטר שמעצר על
אחזקת 7 גרם נענע זה לא ממש תפקיד המשטרה אלא של מוסדות
אחרים.
ושלא יחשוב שהמשטרה לא פנתה לאותם מוסדות, אבל הם כבר מלאים
באנשים כאלו...

סוף טוב הכול טוב

אני התיידדתי עם המוכר בפיצוציה והפכתי לדילר של חומר זול
באיכות גרועה נעצרתי ושוחררתי עשרות פעמים רחשתי חברים בתא
המעצר וכעת אני מנהל של חברת הברחות ישראלית אקסטות חשיש
וכו'...

עוז נעצר בגלל שנשא על עצמו 25 גרם מריחואנה. הטיפש שכח
שהמשטרה באה בבוקר
הוא ניכנס לכלא, למד את נפלאות ההופיום, והיום הוא מעשן הופיום
כבד אך לא מכור.

השוטר מת ממנת יתר של הרואין, שהחרים לנרקומן זקן בתחנה
המרכזית החדשה.

הקצין ממשיך להיות קצין וימשיך להיות קצין.

גיא נפל קורבן לפטרייה מורעלת, ולאחר שלוש שנים במוסד לחולי
נפש, הוא הפך לסמוי מטעם האגודה למלחמה בסמים.

ומה על הצמחים? הובחן, הצמחים הללו סיפקו לי הרבה הרבה כיף
וערבים שאני לא ישכח. ועד היום הם מספקים לכמה ילדים בשכונה את
אותה הרגשה של שלמות קוסמית, חוסר עול ומעמסה. אכן שמש מים דשן
וגיזום נאות רק הטיבו איתם ועכשיו הם באמת גדולים וירוקים עוד
מעט והם עוברים את עץ התפוזים שלידם

סוף .

כול השמות בדויים והסיפור דמיוני ולא קרה במציאות.
אני ממליץ לא להשתמש בסם המריחואנה שכן הוא מסוכן מזיק לבריאות
ומעודד מחלות נפש.
סתםםם...

ברצוני להודות לטרי פראצ'ט על הפתיחה הנפלאה תודה טרי אוהבים
אותך פה למטה בעולם של האנשים הרגילים.



אני מבקש ממכם בבקשה עזרו לי ורשמו בפני את דעתכם האישית לגבי
רשומותיי
כול הערה תתקבל בברכה גיל וששון
שלכם: אני חן