כולה היתה מה שהיתה, והוא לא היה בה.
רצה למכור לה משהו, לשעבד את עצמו לרעיון.

משהו שלא עובר באוניות משא,
משהו לא סתמי, אך גם לא חינני,
משהו בוודאי לא אינפנטילי, אבל בוודאי ובוודאי לא חשוב עד כדי
כך.

והרי מה הוא לעומת כל השאר?
אפשר לחשוב שציפורים הפסיקו לילל
ונמרים סתם נובחים ללא סיבה.
לא!  לא הוא, ולא השאר יודעים בדיוק מה הוא רוצה למכור.

הוא לא עד כדי כך טיפש,
ובוודאי שלא אילם,
זה בטח יעמוד לו על השפתיים
אחרי יומיים שלושה של תהיה,
אפילו עשרה, כדי להתאים את עצמו לתנאי הסביבה.

הוא יגיד נכון, או לא נכון.
נכון... המממ..
רק שתדעו שהוא ונכון הם לא החברים הכי טובים בזמן האחרון.
הנכון צדקני כזה, והוא... סובל מפיצול אישיות.

תבינו, הוא טוען - שנכון, לא תמיד נכון,
ושהוא עצמו, מוכן להביע יותר נכונות מאשר נכון אי פעם התכוון
להראות.
והכל בגלל "איזשהו מישהו אחר" לגמרי,
שהחליט לקרוא למילה בכזה שם אמביוולנטי - נכון.
כמעט אפשר להגיד שאין דבר כזה - נכון, נכון?

אבל הוא מתכנן כל כך הרבה דברים לעשות,
למכור זה רק דבר אחד.
הוא יעשה את זה יום אחד,
לא רק שיעשה את זה,
אלא ישבור שיאים של עשייה,
ואלה לא יהיו שיאים של מה בכך,
אלא שיאים של כך ודך.

ודך למי שאין כוח לפתוח מילון,
מבקשת ממנו לפחות להעריך את עצמו,
לפלס דרך לתוך מילתו,
לשיר מילים שהכיר והוטבעו בו על ידי עצמו ועל ידי אחרים.
העיקר לא לתת לתחושת הערגה לרעוב יתר על המידה. עד שהיא
תגיע..

היא שמשוטטת בזיכרונו בתוך מבוך של הברות.

כי הוא אוהב אותה ומוקיר אותה,
ומספר עליה עד כמה היא יפה
ועד כמה היא חכמה ואצילית,
לא משתמעת לשתי פנים,
לא מרימה את האף,
ולא משתרבבת למשפטים של אחרים.

והרי איך הוא ,
אם לא אחר,
כן רוצה להשתרבב למשפטים שלה,
להיות בה,
למכור לה את המילה שלו,
שיקבל ממנה את המילה שלה.
העיקר להקים מילון בישראל.
ואם לא מילון,
אז לפחות לשכב באיזו חנות ספרים נידחת,
ואם לא חנות ספרים,
אז הכי גרוע שיכול להיות, זה להופיע בקטלוג,
אבל גם קטלוג זה נסבל,
כל עוד הוא ישכב איתה.
הוא והיא, היא והיא, היא והוא,
והיא? מופיעה במונולוג של מישהו אחר לגמרי.