New Stage - Go To Main Page

אוגוסטוס סיינט
/
התקווה האחרונה

הילה של הרבה תקוות,
זיק, ניצוץ של מחשבות חיוביות.
כרגע הלב כואב, והספור נגמר
את ואני - אולי כבר מעט מאוחר.
זר של שושנים אליך רוצה לשלוח
אך במקומו בא הקוץ והחוח.
אני אינני מבין כיצד כל זה קרה,
הרי רק אתמול האש בליבנו בערה.
זוהי רק ההתחלה של הסוף,
ממה שהתחלנו - נשאר רק נוף.
אולי כל זה קרה עקב התערבות של ישות עליונה,
שעד לפני כשנתיים, נתנה אהבה ראשונה שבערה.
את היא לי אהבתי הראשונה,
ואותך לא אשכח לעולם, ילדה יקרה.
זהו שיר פרידה, שאת האהבה בו מדגיש,
בודד אני, גלמוד אני, אקווה כי כך לעולם ארגיש.
אנא ממך, ילדה יקרה, אותי זכרי
כשיר או מכתב, את שתיקתנו שברי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 26/2/02 10:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אוגוסטוס סיינט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה