אני פותח את עיניי כשמולי אני רואה את טל, יושבת עליי ומחייכת.
מסביב אני רואה נרות וכמויות מסחריות של קונדומים בטעם תות.
ברקע התנגן השיר "צ'יינג'" של דפטונס, שפתיי התחילו לשיר יחד
עם המילים כשטל מתחילה לעלות ולרדת בקצב קבוע. כל כך חלמתי על
הרגע הזה, כל כך הרבה זמן. הכל נראה כל כך מושלם... גופה הלבן
כסוכר, שפתייה האדומות כיין, עינייה המבריקות כיהלומים. היא
ממשיכה לעלות ולרדת ומגבירה את הקצב. הנרות מתחילים להשתולל,
אני כל רגע גומר, עוצם עיניים ושומע אותה נאנחת ונאנחת ושהקצב
מתגבר.
אני פותח את עיניי כשמולי אני רואה את טל נאבקת בלהבות שתפסו
את שערה. מסביב אני רואה אש נתפסת בכל מה שתוכל וכמויות
מסחריות של אפר. ברקע שמעתי צרחות של אנשים צועקים "שרפה!
שרפה!". אני מסתכל על טל בחוסר עונים כשהיא נשכבת על הריצפה
וצווחת בייסורים. אני רוצה לקום ולעזור, אך איני מצליח. אני
מסתכל על רגליי ורואה אש מתפסת על גופי. אני מנסה לצרוח אבל לא
יכול, אני כל רגע נשרף, עוצם עיניים ושומע אותה צורחת וצורחת
כשלאט לאט צרחותיה נחלשות.
אני פותח את עיניי ורואה מולי את טל, שוכבת על הריצפה דוממת.
מסביב אני רואה שלוליות מים וכמויות מסחריות של חובשים וכבאים.
ברקע שמעתי סירנות מתקרבות. אני מסתכל על טל בצער על כך
שנשארתי בחיים. אני רוצה לקום ולחבק את מה שנשאר ממנה, אך איני
מצליח. אני מסתכל על רגליי ורואה שהן חרוכות ומפויחות. אני
מנסה לצעוק מכאב אך איני מצליח, אני כל רגע מתעלף, עוצם עיניים
ומרגיש ששמים אותי על אלונקה ולוקחים אותי לאמבולנס.
אני פותח את עיניי ורואה מולי את טל, במסך טלויזיה כשהקריינית
מודיע על מותה. מסביב אני רואה 5 רופאים וכמויות מסחריות של דם
בשקיות. ברקע שמעתי את אבא ואמא בוכים. אני מסתכל על טל
בטלויזיה בעצב על כך שרק בטלויזיה אני אראה אותה עכשיו. אני
רוצה לקום ולהגביר את הטלויזיה, אך איני מצליח. אני מסתכל על
רגליי ורואה שהן אינן. אני מנסה לצעוק בבהלה אך איני מצליח,
אני כל רגע בוכה, עוצם עיניים ומרגיש ששמים אותי על כיסא
גלגלים ומסיעים אותי בירידה מתונה.
אני פותח את עיניי כשמולי אני רואה את טל, כשחצי מגופה מכוסה
בניילון שחור ורק פנייה שנשארו שלמות יוצאות מהניילון. מסביב
אני רואה כתריסר משטחי מתכת כשעליהם ניילונים שחורים סגורים
וכמויות מסחריות מקררים שכנראה מכילים גופות קפואות. ברקע
למחשבותי אני שומע את המילים "אני יודע שזה קשה לך, אבל אנחנו
חייבים זיהוי מדוייק...". אני מסתכל על הפנים של טל בצער על כך
שאני צריך להגיד שזאת את. אני רוצה לסגור את הריצ'רץ' של
הניילון, אך איני מצליח. אני מסתכל על ידיי ורואה שהן חבושות.
אני מנסה להגיד שזאת היא אך איני יכול, אני כל רגע בורח, מהנהן
בראשי ועוצם עיניים כשאני שומע את הניילון נסגר בפעם האחרונה.
אני פותח את עיניי כשמולי אני רואה את הכרית שטל הביאה לי
ליומולדת... אבל אני לא רואה את טל. אני עוצם עיניים ומרגיש את
ליבי אט אט נכבה, כשמולי אני רואה את טל, יושבת עליי
ומחייכת...