זה היה יום ככול הימים, יצאתי מהדלת והסתכלתי על בוקר יום יפה,
זה לא היה יום מיוחד, אבל זה היה היום שישנה את חיי.

צעדתי לכיוון מקום עבודתי, בירכתי לשלום את השכן שיצא גם הוא
לעבודתו, בדיוק כמו בכל בוקר.
הגעתי לעבודה, העבודה שלי שונה, היא לא עבודה רגילה, אני לא
עובד במשרד, אני עובד בחוץ עם סוסים, ובאותו יום הייתי צריך
להתחיל לעבוד עם סוס חדש, סוס שחור, גבוה, גאה, שנשלח אלי
לאילוף, מגברת זקנה שרצתה שהנכדה שלה תוכל לרכב על החיה
המדהימה הזאת.
תוך כדי נעיצת מבט ביצור המופלא הזה, קיללתי את עצמי פעם
נוספת, על כך שאין לי את הכסף לקנות חיה מדהימה ומרשימה כזאת.

הוצאתי אותו מהתא שלו, הברשתי אותו ושמתי עליו אוכף, בעודי
מוליך אותו לכיוון המגרש, הוא נחר וחיכך את אפו בגבי כאילו
שואל מה אנחנו עושים היום?
הגעתי למגרש, חיזקתי את האוכף, ועליתי על גב החיה, מחזיק
בחוזקה ומוכן לניתורים והשתוללות, בעוד המשקל הלא מוכר גורם
לסוס להשתגע.
אבל... כלום. לא ניתור לא קפיצה לא בעיטה, כלום.
רק סיבוב קל של הראש והסתכלות על עייני, במבט של מה אתה רוצה
שאני אעשה עכשיו?
בחשש מה כיוונתי אותו להתקדם קדימה והוא הלך קדימה, עצרתי אותו
והוא נעצר.
ואני עדיין דרוך כמו קפיץ, מוכן לקפיצות שלו שיעיפו אותי
מהאוכף, אבל עדיין כלום.
העברתי אותו לריצה קלילה ושם נרגעתי.
פתאום הבנתי מה כולם מחפשים בחיים האלה.
אחרי מה כולם רודפים.
אחרי דבר אחד מאוד פשוט, מישהו שיבין אותם, שישלים אותם, שיהיה
החצי השני שלהם, ואני קשה להאמין, מצאתי את זה באותה חיה
נפלאה.
מצאתי את החצי השני שלי, כי לכל אחד יש את החצי השני שלו, זה
רק עניין של למצוא אותו, ואני מצאתי.
ירדתי מהיצור המדהים הזה, ובאותו רגע הלכתי לבנק, שברתי תוכנית
חיסכון ולקחתי הלוואה, וקניתי אותו.
ולאחר הקניה לא רכבתי עליו יותר, שיחררתי אותו במרעה גדול,
והייתי בא לבקר אותו מידי יום.
והינו משחקים יחדיו, אבל יותר לא הייתי רוכב אליו, כי מישהו
שאתה אוהב, והוא החצי השני שלך, אתה לא רוצה לנצל אותו ולהשפיל
אותו.
אתה רוצה שיהיה לו רק טוב, ואני עדיין שמח שיוצא לי להיות עם
החצי השני שלי, החצי היותר טוב שלי.