ככה זה מתחיל, בלי שום הודעה מוקדמת.
הכאב ראש של הבוקר שאחרי דופק לך חצי יום ולא משנה מי מה ולמה
כל פניה כלפיך היא לשם ביקורת. כן, המבטים האלה של "אני יודע"
או "מה שוב? אתה חייב להפסיק עם זה".
מה קרה? איפה אתם חיים? רק תראו לי את הדרך לבועה השמנונית
שלכם ואני כבר יוצא לדרך.
אבל ככה אנשים, לך תבין?!
אחרי 6 שעות אתה מתחיל להתאושש ואפילו אוכל משהו שהכנת לבד
ומגלה שהחלב חמוץ. אתה יורד למטה לחנות של הפקיסטני, קונה חלב
וצ'יפסים ושניה לפני שאתה משלם, ג'וני קורץ לך.
מה לא תזמין אותו?
החבר הכי טוב שלך ג'וני.
הוא לא שואל שאלות. לא תוקע מבטים. הוא לא אומר שאיכפת לו, הוא
פה בשביל שיהיה לך טוב ואח"כ הוא הולך.
ושוב בערב שישי אתה שותה לבד.
חבצואל היבוסי, שאין לי כח אני נח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.